רשימות היוחסין של ראשית האנושות הולכות ומתפצלות, ומפרטות את צאצאיו של כוש אשר התפתחו והפכו לראשי אומות ושבטים עצמאיים. בניגוד לדמויות אחרות שמשפחתן נותרה גוי אחד ולכן הכתוב לא פירט את תולדותיהן, השמות המופיעים כאן מייצגים אבות של עמים שלמים שהתפזרו במרחב [רמב"ן, הטור הארוך, ספורנו]. מסיבה זו נמרוד אינו מופיע ברשימה זו יחד עם אחיו, שכן הוא לא הפך לאום בפני עצמו, והכתוב בוחר להזכיר אותו בנפרד מיד לאחר מכן [רמב"ן, הטור הארוך].
זיהויים הגיאוגרפי של עמים אלו נתון לדיון, כאשר הגישה המרכזית מחלקת אותם בין מזרח אפריקה לבין חצי האי ערב. יש הסבורים כי כלל השמות מצביעים על אזורים במזרח אפריקה [ביאור שטיינזלץ], כדוגמת סְבָא המזוהה עם אזור חבש, וחֲוִילָה הממוקמת מדרום לים סוף [שד"ל]. מנגד, ישנה גישה הרואה בשמות אלו שבטים ומקומות ערביים, בעיקר בצפון חצי האי ערב [קאסוטו]. כך למשל, רַעְמָה ושְׁבָא מזוהות עם אזורים פוריים בערב, כאשר עם שבא נדד בהמשך לדרום חצי האי והקים שם ממלכה חשובה [שד"ל, קאסוטו]. השם וּדְדָן מזוהה כעיר ומרכז מסחרי חשוב בצפון ערב או בסמוך למפרץ הפרסי [קאסוטו, שד"ל], ויש שזיהו אותה עם מקום בשם אלתינדי [רד"ק].
לגבי העמים וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא, מסורת חז"ל מזהה את סַבְתָּה וסַבְתְּכָא כשתי מדינות בעלות שם זהה המהוות למעשה ישות אחת, אלא שאחת מהן פנימית והשנייה חיצונית, ומרחק רב מפריד ביניהן [תורה תמימה]. מבחינת מסורת הכתיב, השם סַבְתָּה נכתב באות ה"א בסופו, אף שקיימות מסורות ארצישראליות קדומות שבהן השם נכתב באל"ף [מנחת שי].