השמות המוזכרים בפסוק מייצגים עמים ושבטים קדומים, שלגבי חלקם קיימת מסורת זיהוי ברורה ולגבי אחרים הנסתר רב על הגלוי.
המילה עובל נכתבת כאן בכתיב מלא עם האות וי"ו, אך בספר דברי הימים, וכן בנוסח התורה של השומרונים, היא מופיעה עם האות יו"ד כ"עיבל" [מנחת שי, קאסוטו]. בעוד שיש מי שסבור כי זהותו של עם זה אינה ידועה לנו כיום [שד"ל], יש המזהים אותו עם עאבל, שמו של מחוז ומספר יישובים באזור תימן [קאסוטו].
השם אבימאל נכתב במסורת התורה כמילה אחת רצופה [מנחת שי]. גם לגביו יש הסבורים כי זהותו ההיסטורית אבדה [שד"ל]. עם זאת, חקר הלשון הערבית הדרומית הקדומה מצביע על כך שההברה "מא" שבתוך השם משמשת כלשון חיזוק, בדומה לשפות עתיקות אחרות, ולכן משמעות השם היא: "אבי, אכן, הוא האל" [קאסוטו].
לעומתם, שבא הוא עם קדום, מוכר ומפורסם מאוד ששכן באזור הפורה של חצי האי ערב, ושמו מוזכר פעמים רבות ברחבי המקרא [שד"ל, ביאור שטיינזלץ].