רשימת היוחסין מפרטת את התפצלותה של האומה הארמית, תוך התמקדות בבנים ספציפיים שהפכו לישויות עצמאיות. ההתמקדות בצאצאי ארם, תוך השמטת תולדותיהם של בנים אחרים של שם כדוגמת עילם, אשור ולוד, נובעת ככל הנראה מקשר היסטורי ומשפחתי. ייתכן שמשפחת תרח התחתנה עם זרע ארם, עובדה המסבירה מדוע שמות כמו עוץ וארם מופיעים שוב בהמשך הדורות בשושלת נחור [רד"ק, קאסוטו].
הביטוי וּבְנֵי אֲרָם מתייחס לאותם בנים שהקימו אומות עצמאיות ונפרדות, בעוד שאר צאצאיו של ארם נותרו מאוחדים תחת השם הלאומי הכולל ארם [מלבי"ם]. אזכורם מופיע כאן משום שארם הוא הבן האחרון שהוזכר בפסוק הקודם, והכתוב ממשיך את הרצף ממנו [רד"ק]. מדובר ברשימה המשקפת מצב קדום מאוד, שכן אין עדות היסטורית ליישובים ארמיים מוכרים בשמות אלו, ונראה כי היעדר המילים "ובני ארם" במקבילה בספר דברי הימים נובע מטעות סופר שדילג על מילים זהות [קאסוטו].
זיהויים של הבנים שנמנו בפסוק מורכב ונתון לגישות שונות. לגבי עוּץ, יש הסבורים כי מדובר באזור הקרוב לדמשק, או לחלופין באזור המדבר הצפוני לכיוון בבל, המוכר כמקומו של איוב [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הטוענים כי אין לזהות את עוץ הארמי עם עוץ האדומי המוזכר בספר איוב [קאסוטו]. את העם וְחוּל מזהה גישה אחת עם אזור בארם ששמו השתמר בעמק החולה הסמוך למי מרום [שד"ל], בעוד גישה אחרת גורסת כי לא ניתן לדעת דבר על זהותם [קאסוטו]. באשר אל וְגֶתֶר, הפרשנים מסכימים כי זהותו ומקומו אינם ידועים כלל [שד"ל, קאסוטו]. השם האחרון, וָמַשׁ, מעורר דיון גיאוגרפי וטקסטואלי. מבחינה גיאוגרפית הוצע לזהותם כאנשי הרים צפונית לעיר נציבין [שד"ל], או כקשורים להרי הלבנון [קאסוטו]. מבחינה טקסטואלית, בספר דברי הימים מופיע השם "משך", ויש שרואים בכך שם נרדף [רד"ק] או טעות סופר שנגרמה מהשפעת שמות דומים בפסוקים סמוכים [קאסוטו]. בדומה לכך, קריאות עתיקות אחרות הגורסות "משא" נחשבות גם הן לשיבוש טקסטואלי [קאסוטו].