הקמת האימפריה הראשונה בהיסטוריה האנושית מלווה במהלך צבאי ופוליטי שנועד לאחד את האנושות תחת שלטון אחד. מבחינה כרונולוגית, הפרשנים מציינים כי האירועים המתוארים כאן התרחשו למעשה לאחר מעשה בניית העיר ומגדל בבל, על פי הכלל שאין מוקדם ומאוחר בתורה [ברכת אשר על התורה].
וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ: הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שפסוק זה מתאר את תחילת דרכו של נמרוד. מלכותו החלה כממלכה קטנה בערים אלו, ולאחר שביסס בהן את שלטונו, הרחיב את גבולותיו ויצא לכבוש מדינות נוספות [רד"ק, חזקוני, קאסוטו]. ישנה מחלוקת האם נמרוד בנה את הערים הללו בעצמו [שד"ל] או שמא רק כבש אותן [רד"ק, קאסוטו]. מניעיו של נמרוד לא היו פוליטיים בלבד; הקמת הממלכה התרחשה במקביל להתקבצות האומות לבניית מגדל בבל, מתוך מטרה לשלוט על כלל האנושות באמצעות הנהגת עבודה זרה אחידה [ספורנו]. מבחינה לשונית ורעיונית, המושג "ממלכה" נגזר מהשורש מ.ל.ך, המעיד על מנהיג שאמור לשמש כראש, כמודל וכאידיאל מוסרי עבור עמו, אליו הכל פונים, זאת בניגוד למושג "מושל" המבטא שלטון של כוח וכפייה בלבד [רש"ר הירש].
הערים בָּבֶל, וְאֶרֶךְ, וְאַכַּד וְכַלְנֵה הן ערי מלוכה ומחוזות קדומים באזור בבל וארם נהריים [שטיינזלץ]. בָּבֶל היא העיר המפורסמת בדרום האזור, שעלתה לגדולה והפכה למרכז אימפריה רחבת ידיים [קאסוטו, תורה תמימה]. וְאֶרֶךְ מזוהה על ידי חלק מהפרשנים כעיר הקדומה אֶדֶסָה או כעיר שממנה יצאו קבוצות המוזכרות בספר עזרא [שד"ל, תורה תמימה], ויש המזהים אותה עם העיר הקדומה שבה מלך גילגמש [קאסוטו]. וְאַכַּד מזוהה כעיר מרכזית בצפון ארץ בבל או בסמוך לנינוה [שד"ל, קאסוטו]. לגבי וְכַלְנֵה, קיימת מחלוקת מעניינת: בעוד שרוב הפרשנים מזהים אותה עם ערים קדומות ספציפיות כדוגמת ניפור או קטסיפון [תורה תמימה, אם למקרא, קאסוטו], ישנה דעה הסוברת שאין מדובר כלל בשם של עיר, אלא במילה שמשמעותה "וכולן", כלומר שכל הערים הללו היו יחד תחת שלטונו [קאסוטו].
כל אלו שכנו בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, שהיא החבל הגיאוגרפי הרחב שסביב בבל [שד"ל, קאסוטו]. חכמי המדרש דרשו את השם "שנער" במספר אופנים המבטאים את אופיו המורכב של המקום. השם נדרש מלשון ניעור וטלטול, שכן לשם נשטפו וננערו מתי המבול, וכן משום שהארץ "מנערת" ומרוקנת את עשיריה מנכסיהם בשל חוסר רחמנותם. פירוש נוסף קושר את השם להיעדר ולחיסרון, שכן תושבי המקום מתו בביזיון ללא כבוד בסיסי של מאור ורחצה, והיו מרוקנים מן המצוות. לבסוף, השם נדרש כנוטריקון של המילים "שונא וער", רמז לנבוכדנצר מלך בבל שעתיד היה לצאת משם ולהצר לישראל ולה' [תורה תמימה].