רשימת תולדות העמים מתחילה במשפחתו של יפת, הנחשב לגדול ולבכור בבניו של נח. התורה מציגה את בני יפת ראשונים, ומציבה אחריהם את בני חם, כדי לאחר את תולדותיו של שם ובכך לחברן ברצף אחד אל סיפורו של אברהם אבינו, שעליו התורה עתידה להאריך [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר]. המילה בְּנֵי אינה מכוונת בהכרח לאנשים בודדים, אלא לאבות של אומות שלמות אשר התפצלו לשפות ולארצות שונות, רובן באזורי הצפון, אירופה ומערב אסיה [קאסוטו, אברבנאל, רש"ר הירש].
מתוך שבעת בני יפת, התורה מפרטת בהמשך הפרשה רק את צאצאי גומר ויוון. הסיבה לכך היא שרק הם התפצלו לעמים רבים בעלי שמות נפרדים שישבו באיים מרוחקים, בעוד שאר הבנים נותרו כאומה אחת תחת שם אביהם, או שנטמעו באומות אחרות ולא קנו לעצמם שם עצמאי [חזקוני, מלבי"ם, אברבנאל].
זיהויים המדויק של עמים אלו העסיק רבות את חכמי ישראל והעמים לאורך הדורות, וישנן דעות מגוונות לגביהם, אם כי קיים קושי להכריע בבירור בחלק מהמקרים [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ, קאסוטו].
גֹּמֶר: הגישה המרכזית בקרב הפרשנים מזהה אותו עם אומות אירופאיות. יש המזהים אותו עם גרמניה, תוך הסתמכות על מסורות חז"ל, ויש המציינים כי שבטים אלו אופיינו במראה עור בהיר במיוחד [תורה תמימה, אם למקרא]. אחרים מקשרים את גומר לצרפת, בריטניה וספרד [אברבנאל, תולדות יצחק], או לאומה הטורקית [רד"ק]. מבחינה היסטורית, הוצע לזהותו עם הקימרים ששכנו סמוך לים השחור ועברו לאסיה הקטנה [שד"ל, קאסוטו].
וּמָגוֹג: פרשנים רבים מזהים אומה זו עם הסקיתים או הגותים, ששכנו באזור הרי הקווקז [שד"ל, קאסוטו, אם למקרא]. דעות אחרות מזהות את מגוג עם האי כרתים או עם גרמניה [תורה תמימה, אם למקרא].
וּמָדַי: רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר באומת מדי הידועה, ששכנה ממזרח לאשור ומוזכרת פעמים רבות במקרא [שד"ל, קאסוטו]. דעה חלופית מזהה אותה עם מקדוניה שביוון [תורה תמימה].
וְיָוָן: עם זה מזוהה ללא מחלוקת עם היוונים, שייסדו מושבות במערב אסיה הקטנה [שד"ל, קאסוטו, תורה תמימה].
וְתֻבָל: מבחינה כתיבית, השם נכתב חסר אות וי"ו כמעט בכל ספרי התורה המדויקים, בניגוד לשם תובל קין שנכתב מלא [מנחת שי]. ביחד עם וּמֶשֶׁךְ, שני עמים אלו מוזכרים לרוב כצמד בתנ"ך. נהוג לזהותם עם עמים שכנים ששכנו באסיה הקטנה, סמוך לחוף הדרומי של הים השחור [שד"ל, קאסוטו, תורה תמימה]. דעות אחרות מזהות את משך עם טוסקנה שבאיטליה ואת תובל עם העיר פיזה [רד"ק, תולדות יצחק].
וְתִירָס: סביב זיהויו של עם זה קיימת מחלוקת. דעה אחת מזהה אותו עם תראקיה, הנמצאת באזור טורקיה של ימינו, או עם עמים צפוניים אחרים כמו הרוסים, האנגלים, והאטרוסקים [שד"ל, תורה תמימה, קאסוטו, תולדות יצחק]. אולם, מסורת חז"ל המרכזית, שאותה מאמצים פרשנים רבים, קובעת כי תירס היא פרס [רש"י, רד"ק, משכיל לדוד]. הסיבה שפרשנים התעכבו להדגיש זיהוי זה יותר מזיהויים אחרים, היא כפולה: ראשית, במקרא מופיעות האומות מדי ופרס תמיד יחד כאומה אחת, ומכיוון שמדי הוזכרה כאן, מתבקש שגם פרס תופיע לצידה. שנית, מסורת חז"ל מייחסת את כורש מלך פרס, בונה הבית השני, לזרעו של יפת, ולכן הכרחי למצוא את מקורה של פרס ברשימה זו, והזיהוי הנופל עליה הוא תירס [מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה, לבוש האורה, ברכת אשר על התורה].