נקודת מפנה דרמטית בתולדות האנושות משתקפת דרך שמותיהם של שני אחים, בניו של עבר. התורה מרחיבה את הדיבור על משפחה זו בשל חשיבותו המיוחדת של עבר, ששמר על אמונתו בה' ועל שפתו המקורית בעוד שאר העולם סטה מדרך הישר. המילים וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים אינן באות לומר שלא היו לו ילדים נוספים, אלא שהכתוב מתמקד בשניים אלו בלבד בשל המאורעות ההיסטוריים הכבירים שנקשרו בשמותיהם [רד"ק, קאסוטו].
הבן הראשון נקרא פֶּלֶג, והתורה מנמקת זאת: כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות ה"פלגה" היא בלבול הלשונות בדור הפלגה (מגדל בבל), אז נפוצו בני האדם מן הבקעה, נפרדו למשפחותיהם והארץ נחלקה לגבולות ולממשלות שונות בעצתו ובהכוונתו של ה' [רש"י, שד"ל, מזרחי, גור אריה, ביאור יש"ר]. בנוסף, השם מבטא את העובדה שפלג עצמו "נפלג" והובדל לטובה מיתר בני דורו החוטאים [מלבי"ם].
לצד החלוקה הגיאוגרפית והלשונית, פרשנים רבים מצביעים על משמעות פיזית עמוקה למילה נִפְלְגָה: חציית תוחלת החיים של בני האדם. עד דורו של פלג חיו בני האדם למעלה מארבע מאות שנה, וממנו והלאה נחתכו שנות חייהם בחצי ועמדו על כמאתיים שנה [רד"ק, הכתב והקבלה, חזקוני, דעת זקנים, הדר זקנים]. ירידה פתאומית זו בתוחלת החיים הייתה עונש על חטא מגדל בבל, שגרם לשינוי אקלימי וסביבתי פתאומי שקלקל את מזגם הבריאותי של בני האדם [ספורנו, הכתב והקבלה]. יש הסבורים כי שתי המשמעויות – חלוקת הארץ וקיצור השנים – נכונות וגרמו יחד להענקת השם [בכור שור].
הקביעה שהארץ נפלגה בְיָמָיו מעוררת שאלה: כיצד ניתן לקרוא לתינוק על שם אירוע שעתיד להתרחש במהלך חייו? הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שעבר היה נביא גדול, והשתמש ברוח הקודש כדי לצפות את העתיד ולמעשה קרא לבנו על שם מאורע שיתרחש רק בסוף ימיו של פלג [רש"י, רד"ק, ספורנו, חזקוני]. מנגד, יש המפרשים כי פילוג הארץ החל ממש בסמוך ללידתו [ביאור יש"ר], או שהשם ניתן מסיבה אחרת בעת הלידה, אך בדיעבד התברר כנבואי ומתאים באופן מושלם לקורות חייו [קאסוטו].
הבן השני מוצג במילים וְשֵׁם אָחִיו יׇקְטָן. התורה אינה מפרשת את סיבת שמו, והפרשנים מציעים לכך מספר כיוונים. מבחינה מידותית, יקטן היה אדם עניו שהקטין את עצמו, ובזכות ענוותנותו זכה להעמיד משפחות רבות וחשובות [רש"י, מזרחי]. מבחינה פיזית, שמו משקף את המציאות החדשה של דורו: התקטנות משמעותית הן במספר שנות החיים והן בקומתם הפיזית של בני האדם [רד"ק, הכתב והקבלה]. גישה נוספת גורסת כי שמו מעיד על כך שהיה קטן במעלתו הרוחנית ביחס לאחיו פלג [מלבי"ם].
מבחינה היסטורית, ליקטן ולבניו יש חותם גיאוגרפי מובהק. מסורות עתיקות של יושבי חצי האי ערב מייחסות את מוצאם לאביהם הראשון יקטן (קחטאן), ושומרות עד היום על שמות בניו כשמות של שבטים, עיירות ומחוזות, כדוגמת העיר צנעא המזוהה עם בנו אוזל, ומחוז חצרמוות. עובדה זו משמשת הוכחה היסטורית מרשימה לאמיתות התיאור המקראי על תפוצת העמים לאחר המבול [שד"ל, אם למקרא, מלבי"ם].