התפשטות האנושות על פני כדור הארץ לאחר המבול לא הייתה רק אירוע גיאוגרפי, אלא תהליך מורכב של עיצוב תרבותי, מדיני ולשוני. רשימת צאצאי יפת מסתיימת בתיאור האופן שבו התפצלו משפחות אלו והפכו לאומות מובחנות.
המילה מֵאֵלֶּה מדגישה כי דווקא מאותם צאצאי יפת שנמנו קודם לכן הסתעפו האומות המרכזיות, בעוד שצאצאים אחרים כנראה נטמעו במשפחות אחרות ולא יצרו אומות עצמאיות [העמק דבר, קאסוטו]. המונח נִפְרְדוּ מתאר תהליך טבעי של הסתעפות והגירה. בניגוד להפצה האלימה והעונשית שאירעה מאוחר יותר במגדל בבל, כאן מדובר בפיזור טבעי שנבע מהתרבות האוכלוסייה והסתגלותה לתנאי אקלים וסביבה חדשים [רש"ר הירש]. פיזור זה מהווה למעשה את התגשמות הברכה שניתנה ליפת, "יפת אלהים ליפת", המייעדת לו התרחבות במרחבי הארץ [רמב"ן, הטור הארוך].
היעד הגיאוגרפי של בני יפת מוגדר כאִיֵּי הַגּוֹיִם. המילה "אי" הונחה במקור על שטח אדמה המוקף במים מכל עבריו, מקום מבודד שקשה להגיע אליו, ולכן שמו נגזר מהמילה "איה" – כמחפש דבר שמיקומו אינו ידוע [ביאור יש"ר]. עם הזמן, הושאל המונח לתיאור כל ארץ רחוקה שמעבר לים, ובפרט לארצות אירופה השוכנות לחופי הים התיכון מצפון וממערב [שד"ל, אם למקרא, קאסוטו]. הפרשנים מצביעים על הבדל ניכר בין בני יפת לבני חם ושם: בעוד שהאחרונים התיישבו ברצף יבשתי ובסמיכות זה לזה, בני יפת התפצלו לאזורים מבודדים ולאיים רחוקים הניתקים זה מזה [רמב"ן, הטור הארוך, שטיינזלץ].
הציון כי הם נפרדו אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ מעורר קושי, שכן בהמשך התורה מתואר כי לכל הארץ הייתה "שפה אחת" עד למעשה מגדל בבל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהתורה נוקבת כאן בתוצאה הסופית של התהליך, ומתארת את המצב כפי שהתגבש לאחר בלבול הלשונות בבבל [רד"ק, ביאור יש"ר, ברכת אשר על התורה].
מנגד, יש המציעים כי הבדלי הלשון של בני יפת נוצרו באופן טבעי. בשל הריחוק הגיאוגרפי והניתוק בין האיים, השפה המקורית התפתחה לניבים שונים בהתאם להשפעות הסביבה. לפי גישה זו, המילה "לשון" (הנגזרת משורש ל.ו.ש, המבטא עיצוב ועיבוד של צלילים) מתארת ניב מקומי או אופן דיבור, בניגוד ל"שפה" שהיא שפת האם המקורית [רש"ר הירש, שטיינזלץ]. דעה נוספת גורסת כי סדר המילים הייחודי בפסוק מרמז שבני יפת כלל לא היו נוכחים במגדל בבל; הם נפרדו לארצותיהם עוד קודם לכן, ולכן לא נכללו בעונש בלבול השפות [קונטרס חיבה יתירה].
ההתפלגות החברתית מתוארת במילים לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם. החלוקה התבצעה במספר רבדים: גיאוגרפיה, שפה, משפחה והתאגדות מדינית [מלבי"ם]. המילה "גוי" נגזרת מהמילה "גיא", ומשמעותה המקורית היא אזור מיושב [שד"ל]. היו קבוצות שהתרחקו מאוד והקימו מדינה ושפה עצמאית לכל אחת, והיו קבוצות שנשארו תחת מסגרת של אומה אחת ("גוי"), אך התפצלו בתוכה למשפחות ושבטים שונים [העמק דבר].
מעבר לתיאור הגיאוגרפי, פירוט השושלות הללו נועד לבסס את אמינות המסורת ההיסטורית. התורה משרטטת את השתלשלות הדורות כדי להראות כיצד עברה העדות על בריאת העולם ועל המבול ממקור ראשון – מנח שראה את אדם הראשון, דרך שם, ועד לאברהם אבינו שהעביר את המידע הלאה. בנוסף, התיאור נועד להמחיש את חסדי ה' ששמר על בריתו עם נח ואיפשר לאנושות להשתקם, להתרבות ולהתפזר על פני כל הארץ בזמן קצר יחסית [רמב"ן, הטור הארוך].