תארו לעצמכם מצב שבו אתם נמצאים במקום קצת מפחיד, ופתאום מגיע מישהו אמיץ ששומר עליכם ודואג שתרגישו בטוחים. בטח הייתם מעריצים אותו, נכון? זה בדיוק מה שקרה בימי קדם, קצת אחרי המבול. באותה תקופה לא היו הרבה בני אדם בעולם, אבל היו המון חיות בר שהסתובבו חופשי וסיכנו את האנשים.
ואז הופיע נמרוד. הוא היה גִבֹּר צַיִד. כלומר, הוא היה אדם אמיץ וחזק שהצליח להתגבר על החיות המסוכנות ולצוד אותן. בגלל שהוא עזר לאנשים והביא להם כל כך הרבה ביטחון, הם העריצו אותו מאוד והחליטו להמליך אותו עליהם למנהיג.
כדי להסביר עד כמה הוא היה חזק, התורה קוראת לו גיבור לִפְנֵי ה'. המשמעות היא לא שהוא עמד ממש מול ה', אלא שזו דרך מיוחדת להגיד שהוא היה הגיבור הכי גדול בעולם. בשפת התורה, כשרוצים לתאר משהו עצום שאין כמותו תחת השמיים, מוסיפים את שם ה'.
נמרוד הפך לכל כך מפורסם, עד שהתורה מספרת שעַל כֵּן יֵאָמַר השם שלו הפך לפתגם מוכר. במשך המון שנים, בכל פעם שאנשים רצו לשבח מישהו על גבורה מיוחדת או על מנהיגות, הם היו אומרים עליו: "הוא גיבור ממש כמו נמרוד!".