הפסוק מציג נקודת מפנה ביחסים בין אברם לאחיינו, המתחילה בשגשוג כלכלי אשר טומן בחובו את זרעי הפרידה העתידית. הכתוב מתעכב על רכושו של לוט כדי לחשוף את המורכבות שליוותה את מסעם המשותף.
המילים וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם מעוררות שאלה, שהרי כבר ידוע שלוט התלווה לאברם מתחילת המסע. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שתוספת זו באה ללמד על סיבתיות: הברכה והעושר שזכה להם לוט לא באו לו בזכות עצמו, אלא אך ורק בזכות הליכתו וקרבתו לאברם הצדיק [רש"י, רד"ק, מזרחי, ביאור יש"ר]. השפע של אברם דבק בלוט, בדומה לאדם הנוגע באדם אחר המשוח בשמן ומתלכלך ממנו בעצמו [תורה תמימה], וזאת אף על פי שלוט לא היה ראוי לכך מצד עצמו [צרור המור]. עושרו של לוט אף משמש הוכחה לכך שרכושו העצום של אברם נבע מברכת ה' ומזכותו האישית, ולא היה רק תוצאה של המתנות שקיבל מפרעה במצרים [שפתי כהן]. עם זאת, יש המציינים שלוט יצא מאור כשדים כיורש של אביו הרן, ולכן היה לו רכוש משל עצמו, והוא התהלך לצד אברם כישות עצמאית ולא כעבד משועבד [ביאור שטיינזלץ].
לצד ההשפעה הכלכלית, קיימת מחלוקת לגבי ההשפעה הרוחנית של אברם על לוט. מחד, יש הסבורים שלוט התעלה מבחינה רוחנית, הפך ממשרת פשוט לתלמיד חכם, ושימש כמתווך שענה לשאלותיהם של האנשים שבאו לדרוש בעצתו של אברם [העמק דבר]. מאידך, פרשנים אחרים מדגישים שלוט החמיץ את ייעודו הרוחני של דודו. למרות קרבתו לאברם, לוט ספג ממנו רק את ההצלחה החומרית ולא את הקריאה בשם ה', והתלווה אליו בעיקר מתוך אינטרס כלכלי [רש"ר הירש, מלבי"ם].
ריבוי הרכוש מתבטא במילה וְאֹהָלִים. מבחינה דקדוקית, ישנה מחלוקת האם הניקוד בחולם מעיד על צורת יחיד [אבן עזרא] או על צורת רבים [רד"ק]. ברמה המעשית, המילה מציינת שללוט היו מטלטלים רבים, עבדים, שפחות ובני בית, שעבורם נזקק לאוהלים רבים [רד"ק, מחוקקי יהודה, ברכת אשר]. ברמה הרעיונית, רכישת האוהלים מסמלת את העובדה שלוט הפסיק להיות בן בית באוהלו של אברם והקים לעצמו משק בית עצמאי בעל אופי חומרי [רש"ר הירש].
שגשוג זה לא היה מקרי, אלא חלק ממהלך אלוהי מכוון. נוכחותו של לוט בסביבתו של אברם היוותה מחסום רוחני שמנע מה' להתגלות לאברם ולדבר עמו. כדי לאפשר את המשך הנבואה, העניק ה' ללוט עושר רב כל כך, עד שהדבר יצר צפיפות, סכסוך רועים, והכרח פיזי להיפרד. כך, העושר שניתן ללוט בזכות אברם, הוא זה שהוביל בסופו של דבר להרחקתו, ובכך נסללה הדרך להתגלות האלוהית [אברבנאל, אלשיך].