התרחבות כלכלית עצומה מביאה עמה לעיתים מחיר משפחתי ואישי כבד. פרידתם של אברהם ולוט נובעת משילוב של אילוצים פיזיים בשטח ופערים רוחניים שהלכו והעמיקו בין השניים, עד שלא התאפשר להם להמשיך לחיות כמשפחה אחת.
הקושי הגלוי הראשון היה מצוקת המקום. המילים וְלֹא נָשָׂא מתפרשות כחוסר יכולת של הארץ לסבול ולכלכל את מקניהם [ביאור יש"ר, ספורנו]. יש המפרשים מילים אלו מלשון מניין, כלומר רכושם היה כה רב ועצום עד שלא ניתן היה לשאת את מספרו ולספור אותו [קיצור בעל הטורים].
מבחינה דקדוקית, מתעוררת שאלה מדוע הפועל נָשָׂא מופיע בלשון זכר, בעוד שהמילה ארץ היא לרוב נקבה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכתוב משתמש בלשון קצרה, והכוונה האמיתית היא ש"מרעה הארץ" (המילה מרעה היא לשון זכר) לא נשא אותם [רש"י, שפתי חכמים, דברי דוד]. מנגד, יש הסבורים כי המילה ארץ יכולה לשמש לעיתים גם בלשון זכר [רד"ק, חזקוני, מזרחי].
המציאות בשטח הייתה מורכבת. אף על פי שהארץ הייתה פנויה יחסית, שבט נוודים עם עדרי ענק דורש מרחבי מרעה גדולים בהרבה מאלו של יישובי קבע [ביאור שטיינזלץ]. המרחב הצטמצם עוד יותר בשל נוכחותם של עמים אחרים באזור באותה תקופה, שכן אומות שונות נהגו להתחלף ולשבת בארץ כנען מדי שנה, מה שגרם לדוחק ולמריבות על שטחי המרעה [רד"ק, צאינה וראינה]. ריבוי הרכוש יצר גם קושי מעשי: העדרים העצומים דרשו התפרסות על פני שטחים נרחבים, הרחק מאוהליהם של אברהם ולוט. ריחוק זה מנע מהם לפקח מקרוב על הרועים ולהשקיט מריבות מיד עם פריצתן, מה שהוביל להסלמה בסכסוך [אדרת אליהו].
אולם, הכתוב כופל את דבריו: "ולא נשא אותם הארץ... ולא יכלו לשבת יחדו". כפילות זו מרמזת שהמרעה לא היה הבעיה היחידה. הפרידה נבעה גם מריחוק בטבעם ובאישיותם. לוט החל להתרחק מדעותיו וממנהגיו של אברהם, ופער זה עורר טינה נסתרת. בדרך כלל, קרובי משפחה סולחים זה לזה על נזקי שכנות, אך כאשר ישנה הקפדה ושנאה בלב, כל חיכוך קטן הופך לריב, והמקום מרגיש צר מלהכיל את שניהם [העמק דבר, מלבי"ם].
אילו היו השניים חיים כמשק בית אחד ומאוחד, ייתכן שהארץ הייתה מספיקה להם. אך משום שלא סמכו זה על זה ומטרותיהם היו שונות, הם נזקקו להפרדה מוחלטת של אוהלים ורכוש. לוט התמקד בצבירת הון, בעוד שלאברהם היו שאיפות רוחניות גבוהות יותר לגבי אופן השימוש ברכוש. שוני מהותי זה דרש הפרדה פיזית מלאה, כדי שאפילו כבשה אחת לא תעבור מאחד לשני [רש"ר הירש].
הדבר ניכר גם בשימוש במילה יַחְדָּו. מילה זו אינה מציינת רק ישיבה משותפת באותו מקום, אלא נגזרת מהמילה "יחיד", ומשמעותה חיבור של פרטים שונים לכדי מהות אחת שלמה, באגודה אחת ובעצה אחת [אבן עזרא, מחוקקי יהודה, אבי עזר]. בשל הפערים העמוקים שנוצרו ביניהם, אברהם ולוט כבר לא יכלו להיות "יחדיו" בלב ובדעת, וממילא לא יכלו להמשיך ולשבת יחד גם מבחינה גיאוגרפית.