שובו של אברהם ממצרים לארץ כנען מסמן נקודת תפנית בחייו. מעני נודד הנמלט מפני הרעב, הוא שב כאדם עשיר ומכובד. מסע חזרה זה אינו רק מעבר גיאוגרפי, אלא מהלך מחושב של סגירת מעגלים פיזיים, חברתיים ורוחניים, תוך חזרה אל השורשים ואל המקומות שבהם החל את דרכו.
המילים וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מתפרשות במספר מישורים. במישור המעשי, רוב הפרשנים מסבירים כי אברהם התנהל באטיות, מסע אחר מסע, כדי לא להכביד על המקנה הרב שצבר ולמצוא עבורו מרעה בכל תחנה [ספורנו, רד"ק, רלב"ג, קאסוטו]. הליכתו המתונה והרגועה מעידה גם על ביטחונו העצמי; הוא לא ברח ממצרים בחיפזון מתוך חשש שפרעה יתחרט וידרוש בחזרה את המתנות שנתן לו, אלא צעד בנחת [תולדות יצחק, צאינה וראינה]. במקביל, מסע זה דרש איזון עדין בין הרצון למהר ולשוב לארץ ישראל ולחיי התורה, לבין החובה המעשית לשמור על הרכוש והמקנה [העמק דבר]. במישור הרוחני, מסעות אלו נועדו לאסוף את אנשי המקומות השונים וללמד אותם אמונה בה' [מלבי"ם].
גישה מרכזית נוספת מפרשת כי אברהם חזר בדיוק באותו מסלול ולן באותן אכסניות שבהן שהה בדרכו למצרים [רש"י, ביאור שטיינזלץ, ריב"א]. חזרה זו נועדה ללמד דרך ארץ – שאדם לא ישנה את אכסנייתו, כדי שלא להוציא שם רע על בעל הבית (כאילו אינו מארח טוב) או על עצמו (כאילו גורש משם) [גור אריה, ברטנורא, תורה תמימה]. סיבה נוספת לחזרה לאותן תחנות היא כדי לפרוע את חובותיו. בדרכו למצרים אברהם נאלץ לקחת בהלוואה, בין משום שהסתיר את כספו מפני שודדים בשעת הרעב [גור אריה], בין משום שחילק את כל הונו לעניים [חומש קה"ת], או משום שהיה דל אמצעים ושילם רק תעריף מופחת של עני, וכעת חזר להשלים את הפער [פני דוד]. עצם העובדה שאנשים הסכימו להלוות לאדם נודד מעידה על אמינותו העצומה [דברי דוד]. מעבר לחובות כספיים, אברהם פרע גם "חובות רוחניים": בדרכו למצרים, רבים לעגו לו ושאלו כיצד ייתכן שאדם המוסר נפשו על אמונתו נאלץ לנדוד ברעב. כעת, כששב עשיר ומכובד, הוכיח לכל את ברכת ה' ונתן תשובה ניצחת למלעיגים [פרדס יוסף]. מנגד, יש מי שחולק על גישת האכסניות וטוען כי המילה למסעיו מעידה על תנועה מתמדת של פיצול מסעות, ולא על חניה במלונות קבועים [שד"ל].
הציון הגיאוגרפי מִנֶּגֶב מוסבר בכך שמצרים שוכנת בדרומה של ארץ כנען, ולכן מסעו צפונה אל תוך הארץ מוגדר כעלייה מן הדרום [רש"י, רד"ק, מזרחי]. לחלופין, הכוונה היא שלאחר שהגיע לאזור הנגב של ארץ ישראל, לא השתהה שם אלא המשיך מיד צפונה [קאסוטו, העמק דבר, ביאור יש"ר], או שנע ממערב למזרח בתוך הרצועה הדרומית של הארץ [מלבי"ם].
יעד המסע הוא עַד־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־הָיָה שָׁם אׇהֳלֹה בַּתְּחִלָּה. אברהם חזר בדיוק אל אותו הר ואל אותו מזבח שהקים בתחילת דרכו, כדי להודות לה' על ששב בשלום [אבן עזרא, יהל אור]. המילה אהלה (שנכתבת עם האות ה"א בסופה ויכולה להיקרא גם כ"אוהלה" של שרה) רומזת שלמרות המאורעות הקשים בבית פרעה, הקשר הזוגי וטהרתה של שרה נותרו שלמים וללא שינוי [רש"ר הירש]. פירוש אחר רואה באוהל זה רמז ל"אוהל ה'", כלומר לבית המדרש של אברהם [שפתי כהן]. לבסוף, הציון המדויק של המקום בֵּין בֵּית־אֵל וּבֵין הָעָי אינו מקרי; הוא יוצר הקבלה היסטורית, שכן בדיוק באזור זה יתחילו בעתיד בני בניו את מסע כיבוש הארץ בימי יהושע [קאסוטו].