ההפרדה הגיאוגרפית בין אברם ללוט מסמלת נקודת פיצול עמוקה, לא רק במרחב הפיזי אלא גם בדרך המוסרית והרוחנית של שניהם. בעוד שאברם בוחר להישאר במרחב הפתוח, לוט נמשך אל המרכזים העירוניים והמושחתים.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי אזור הכיכר הוא למעשה חלק בלתי נפרד מכלל ארץ כנען [רמב"ן, רבנו בחיי, ביאור יש"ר], כאשר הכוונה במונח בְּאֶרֶץ כְּנָעַן היא לאזור שבין נהר הירדן לים התיכון [שד"ל]. ההפרדה בין השניים הייתה מוחלטת, שכן לוט התנה עם אברם שלא ייכנס כלל לאזור הכיכר [רמב"ן, רבנו בחיי, ביאור יש"ר], וכך נוצר מרחק רב בין אברם שישב באזור חברון לבין לוט שהרחיק עד סדום [העמק דבר].
באשר לאופי ישיבתו של לוט בְּעָרֵי הַכִּכָּר, לוט לא השתקע מיד בעיר אחת, אלא נדד מעיר לעיר משום שהיו לו עדרי צאן ובקר עצומים שדרשו שטחי מרעה נרחבים תדיר [רמב"ן, רבנו בחיי, ביאור יש"ר]. הוא נמשך לאזור זה משום שהייתה בו אדמה לחה ורוויה במים, שהתאימה מאוד לצרכיו ולמקנהו [תורה תמימה].
המילה וַיֶּאֱהַל פירושה שנטה את אוהליו [אבן עזרא]. השימוש במילה עַד מצביע על כך שהיו ללוט אוהלים רבים עבור רועיו ומקנהו, והם היו פזורים על פני שטח נרחב שהגיע עד לגבולה של סדום [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, ביאור יש"ר]. דעה נוספת גורסת כי לוט פשוט העתיק את אוהלו ממקום למקום בהדרגה, עד שהגיע לסדום [רד"ק, מחוקקי יהודה]. בשלב זה, לוט עדיין חי כאיש מקנה נווד בחסות העיר ולא כתושב קבע בתוכה [ביאור שטיינזלץ], ואף על פי שבהמשך הסיפור המקראי מתואר שיש לו בית של ממש עם דלתות בסדום, נראה שהחזיק במקביל אוהלים בשטח הפתוח ובית קבע בעיר [ברכת אשר על התורה].
בחירותיהם הגיאוגרפיות של השניים משקפות את הפער המוסרי ביניהם. אברם בחר מדעת שלא להתיישב בעיר מעורבת באנשים רעים, והעדיף להישאר מבודד כדי לשמור על רמתו הרוחנית ועל משפחתו מפני השפעות שליליות, כשהוא נשאר קרוב מספיק לחברה רק כדי להמשיך ולקרוא בשם ה' [מלבי"ם, רש"ר הירש]. אברם העדיף לגור בקרב הכנענים, שכן למרות חסרונותיהם, הם לא היו מושחתים כמו אנשי סדום [ספורנו]. מתוך צדקתו, אברם הקפיד להיפרד מלוט שבחר בדרך הרשע [קיצור בעל הטורים].
לעומתו, לוט עזב בשמחה את הבידוד המוגן של אברם ובחר בחברת הרשעים שבערים העשירות והמושחתות [רבנו בחיי, רש"ר הירש]. עם זאת, יש המציינים כי בתחילה לוט נטה את אוהלו רק עַד־סְדֹם ולא בתוך העיר עצמה, מתוך רצון להסתייג מרוע מעשיהם, ואף כשבנה את ביתו עשה זאת בקצה החומה כלפי חוץ [חזקוני, ברכת אשר על התורה]. למרות זהירות ראשונית זו, הקרבה הפיזית עשתה את שלה, ולוט החל ללמוד ממעשיהם הרעים של אנשי סדום [מלבי"ם].