מסעו של אברם בארץ כנען מקבל תפנית, כאשר הוא עובר מחיי נדודים להתיישבות של קבע, ומבסס את נוכחותו הפיזית והרוחנית בארץ המובטחת.
הפרשנים נחלקים בהבנת פעולת הנדידה המתוארת במילה וַיֶּאֱהַל. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמשמעות היא העתקת האוהלים ממקום למקום, כאשר אברם נוטה אוהלים ארעיים, משוטט בארץ ומתקרב בהדרגה אל יעדו [ספורנו, רד"ק, העמק דבר, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. לעומתם, יש מי שמציג גישה הפוכה וטוען כי המילה מתארת דווקא את סתירת האוהל ופירוקו, שכן בלשון הקודש ישנן מילים בעלות משמעויות הפוכות, וכאן הכוונה היא שאברם עקר את אוהלו ממושבו הראשון [חזקוני].
המעבר מנדודים לישיבת קבע מבוטא במילים וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב. עד כה נמנע אברם מלהשתקע כדי שלא לגור יחד עם הכנענים, אך לאחר שה' ציווה עליו להתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה, הוא ראה בכך רשות להשתקע וקבע את דירתו בחברון [מלבי"ם, קונטרס חיבה יתירה].
באשר למיקום הגיאוגרפי בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא, הפרשנים מסכימים פה אחד כי "ממרא" אינו שם של מקום אלא שמו של אדם [רש"י, רד"ק, גור אריה, שפתי חכמים, מזרחי, ביאור שטיינזלץ]. האזור, שהיה מישור או חורשת אילנות, נקרא על שם בעליו, ממרא, שהיה אחיהם של אשכול וענר. המקום נמצא בגבול חברון, ואין לבלבל בינו לבין "אילון מורה" שהוזכר קודם לכן במסעו של אברם, שכן מדובר באזורים שונים לחלוטין [רד"ק].
פעולתו האחרונה של אברם בפסוק היא וַיִּבֶן־שָׁם מִזְבֵּחַ לַה'. הפרשנים מציעים מספר טעמים להקמת המזבח. יש הרואים בכך ביטוי להודאה לה' על הנבואה וההבטחות שקיבל זה עתה [ביאור יש"ר], וכן אמצעי להפצת האמונה וקריאה לבני האדם לעבוד את ה' [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את בניית המזבח כאקט מעשי של יצירת חזקה וקניין על הארץ, צעד שסייע לאברם בהמשך כאשר ביקש לקנות אחוזת קבר בחברון [שפתי כהן]. פרשנים אחרים קושרים את המזבח לאירועים העתידיים, ומסבירים כי סמיכות הפסוק למלחמת המלכים שמתרחשת מיד לאחר מכן, רומזת על הצורך הרוחני להקריב קרבן לפני יציאה לקרב [קיצור בעל הטורים, פענח רזא].
ברובד עמוק יותר, מזבח זה הוא השלישי שאברם בונה, והוא מייצג את הדרגה הגבוהה ביותר בקשר שבין האדם לבוראו. בעוד המזבחות הקודמים נבנו מתוך הודיה על צרכים גשמיים או מתוך רצון לשוב בתשובה, מזבח זה נבנה לשם תפארת ה' בלבד. הוא מסמל מצב של ביטול העצמיות, התעלות מעל האגו והתמזגות מוחלטת עם ה', ללא כל מניעים אישיים או רוחניים נסתרים [חומש קה"ת].