חשבתם פעם מה עושה אדם שנסע למקום רחוק כשהוא היה עני ורעב, ופתאום הוא חוזר משם כשהוא עשיר ומכובד? אברהם חוזר כעת ממצרים לארץ כנען, והפעם יש לו המון רכוש, צאן ובקר. כאשר הוא וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו, הוא לא ממהר או בורח בלחץ. הוא צועד ברוגע, מתחנה לתחנה, כדי לא לעייף את החיות שלו וכדי למצוא להן מספיק עשב לאכול בדרך. אברהם גם בחר לחזור בדיוק באותו מסלול שבו הלך כשירד למצרים, ולעצור באותם מקומות שבהם ישן בעבר. הוא עשה זאת מתוך נימוס והכרת הטוב, כדי לפגוש את האנשים שעזרו לו כשהיה במצוקה ולהחזיר להם את הכסף שהלוו לו.
אברהם עולה מִנֶּגֶב, כלומר מכיוון דרום, וממשיך ללכת צפונה עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה. הוא חוזר בדיוק לאותו מקום שבו התחיל את המסע שלו בארץ ישראל, אל המזבח שבנה קודם לכן. שם, באותו האוהל, הוא עוצר כדי להגיד תודה גדולה ל-ה' על כך ששמר עליו ועל שרה אשתו לאורך כל הדרך, והחזיר אותם הביתה בשלום.