תשובתם של בני חת לאברהם חושפת מעמד דיפלומטי מורכב, שבו נימוסי המקום וחוקי המדינה מתנגשים עם כבוד עצום לאישיות רוחנית יוצאת דופן.
כאשר פנו בני חת להשיב לאברהם, הם לא עשו זאת בפזיזות. תחילה הם ישבו, דנו בינם לבין עצמם, והגיעו להסכמה על מתן תשובה רשמית ומכובדת [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. כדי למנוע מצב שבו כולם מדברים יחד, הם שלחו נציג אחד שידבר בשם כולם [העמק דבר, אור החיים]. עם זאת, ישנה דעה הסוברת כי בשלב זה הם טרם הגיעו להסכמה פנימית מלאה על פרטי התשובה, חוסר הסכמה שהתגלה בהמשך המשא ומתן כאשר דרשו תשלום מלא [אור החיים].
הדגשת המילים לֵאמֹר לוֹ מלמדת על היחס הייחודי לאברהם. התשובה והתארים המכובדים שהעניקו לו נאמרו לו בלבד. לא הייתה זו חנופה שגרתית, אלא הכרה כנה ובלב שלם בגדולתו, שכן הם דיברו מתוך הסכמה פנימית עמוקה, כאיש אחד בלב אחד [אלשיך]. יתרה מכך, המילים מצביעות על כך שהזכות לקבור את מתו ניתנה לו באופן בלעדי; אברהם זכה לאישור חריג בשל היותו נשיא אלוהים, בעוד שלאדם זר אחר לא הייתה ניתנת רשות כזו [קונטרס חיבה יתירה].
הרקע לתשובתם נובע מחוקי המקום. לבני חת היה חוק מקומי נוקשה שמנע הענקת אחוזת קבר קבועה לזרים ולמהגרים, אשר נאלצו להסתפק בבית קברות ציבורי. לכן, הם נאלצו לסרב לבקשתו המקורית לקבלת אחוזה רשמית כדי לא לעבור על חוקי מדינתם. עם זאת, כאות כבוד, הם הציעו לו פשרה: לבחור את הקבר הטוב ביותר בבית הקברות הכללי או להשתמש בקבר פרטי של אחד מהם, אך ללא רישום האחוזה על שמו [מלבי"ם].
מנגד, גישה אחרת מפרשת כי כבודם לאברהם גבר על כל חוק ונימוס. לו היה מדובר בשר או מלך בשר ודם, ייתכן שהיו מסרבים לו בשם החוק, אך מאחר שהכירו בו כנשיא אלוהים, הם חשו שחוקיהם משועבדים לו [אלשיך]. מעמדו היה כה רם, עד שלמעשה הוא כלל לא נזקק לקנות קבר. כל אחד מבני חת היה רואה בכך זכות עצומה ששרה תקבר בשטחו. לפי גישה זו, משמעות הפועל יכלה בהמשך דבריהם אינה רק מניעה, אלא מלשון כמיהה וגעגוע; כל אחד מהם השתוקק וייחל שאברהם יבחר דווקא בקבר שלו [רש"ר הירש].
התנהלותם המכבדת של בני חת כלפי אברהם נושאת בחובה משמעות לדורות. אזכורם החוזר של בני חת בפרשה בא ללמד שכל אדם המסייע ומברר את חלקו של צדיק, הכתוב מעלה עליו כאילו קיים את חמשת חומשי התורה כולה [דעת זקנים].