תגובתם של בני המקום לבקשתו הצנועה של אברהם לאחוזת קבר חושפת את מעמדו העצום בעיניהם. כאשר אברהם מציג את עצמו בענווה כגר ותושב, החתים דוחים מיד את ההגדרה הזו, עונים לו בכבוד מלכים, ומעניקים לו זכויות בלתי מוגבלות בארצם. השימוש החוזר בשורש שמ"ע בדו-שיח זה מצביע על רצון עמוק להקשבה הדדית ולכבוד בין הצדדים [ברכת אשר על התורה].
בפתיחת דבריהם, שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי, קיים מעבר בולט מלשון רבים ("שמענו") ללשון יחיד ("אדני"). תופעה זו מוסברת בכך שאדם אחד דיבר בשם הציבור כולו, אך השתמש בפנייה אישית של כבוד לאברהם, שכן אין זה מדרך המוסר שאדם יקבל מרות ואדנות גם בשם אחרים [רד"ק, העמק דבר, נתינה לגר]. דעה נוספת גורסת כי המילה אֲדֹנִי הפכה לתואר כבוד כללי שאינו תלוי במספר הדוברים, והם מבקשים מאברהם שיואיל לקבל מהם את התואר הזה [שד"ל, רב סעדיה גאון, אור החיים].
החתים מתביישים לשמוע את אברהם מקטין את ערכו, ומכריזים מיד: נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ [ביאור יש"ר, חזקוני, צאינה וראינה]. הם מבהירים לו כי הוא אינו נחשב לזר, אלא מנהיג בעל זכויות טבעיות בארץ [ביאור שטיינזלץ]. מעמדו אינו מתבטא רק בהנהגה פוליטית או במלכות, אלא גם בגדולה רוחנית ונבואית שהוענקה לו מאת ה' [אבן עזרא, העמק דבר, צפנת פענח, רלב"ג]. יש המפרשים כי למרות שאברהם הרגיש שרוח הנבואה הסתלקה ממנו עם מות שרה ולכן קרא לעצמו "גר", בני המקום מיהרו להרגיעו שבעיניהם הוא עדיין נשיא אלוהים [חתם סופר]. ההערצה אליו הייתה כה גדולה, עד שיש הרואים בביטוי זה רמז לנטייה של עמי הקדם לעשות אלוהות ממנהיגיהם הגדולים, עובדה שמסבירה את זהירותם של האבות בענייני קבורתם [אם למקרא]. כבוד זה לא היה מן השפה ולחוץ, אלא ביטוי כן לתחושתם הפנימית [חומת אנך].
מתוך תפיסה זו, הם מציעים לו: בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ. הם מזמינים אותו לקבור את שרה במקומות המכובדים ביותר שבהם נקברים שרי הארץ, וזאת ללא צורך לבקש רשות, לשלם או להמתין לקניית חלקה, שכן קבורה מהירה היא דבר משובח [רשב"ם, ספורנו, אור החיים]. הם פונים אליו כאל מלך, שזכאי לקחת שדות מבלי לשלם [פרדס יוסף]. עם זאת, כאן מתגלה פער בין כוונות הצדדים: בעוד שבני חת רצו לחלוק לאברהם כבוד בכך שיקבור את מתו יחד עם מתיהם בתוך מערות הקבורה המשפחתיות שלהם, אברהם סירב לכך. הוא לא חיפש קבר בודד בתוך נחלתם, אלא ביקש לקנות אחוזת קבר נפרדת וייחודית רק למשפחתו [רד"ק, קונטרס חיבה יתירה, ביאור יש"ר].
כדי להסיר כל ספק בדבר נכונותם, הם מבטיחים: אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ. הפרשנים מסכימים פה אחד כי משמעות המילה יִכְלֶה היא ימנע. למרות שהפועל מסתיים באות ה' ולא באות א' כמקובל בשורש זה, המשמעות נותרת זהה – איש לא ימנע ממך דבר [רש"י, אבן עזרא, רד"ק, מזרחי, גור אריה, שפתי חכמים, רלב"ג, יריעות שלמה]. הבטחה זו כוללת את כל בני המקום, מהאנשים הפשוטים ועד לנכבדים ביותר, ואפילו אדם שכבר הכין וייחד לעצמו קבר עוד בימי חייו, יוותר עליו ברצון למען אברהם [רב סעדיה גאון, חזקוני, העמק דבר].