בראשית, פרק כ״ג, פסוק ו׳

בני המקום דוחים את הגדרתו העצמית של אברהם כזר, ופונים אליו בהערצה באומרם שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי, פנייה שבה הציבור ומייצגיו מעניקים לו תואר כבוד אישי. הם מכריזים נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ, ומבהירים כי בעיניהם הוא מנהיג בעל זכויות טבעיות בארץ שניחן בגדולה רוחנית מאת ה'. מתוך כך הם מציעים לו בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ, ומזמינים אותו להשתמש במערות הקבורה המכובדות שלהם ללא תשלום, אף שאברהם חפץ באחוזת קבר נפרדת וייחודית למשפחתו. להוכחת כנותם הם מבטיחים כי אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה, כלומר לא ימנע, מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ, ואפילו אדם שהכין לעצמו קבר מראש יוותר עליו ברצון למענו.