בראשית, פרק כ״ג, פסוק ב׳

וַתָּמָת שָׂרָה בזכות גדולה בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, כאשר נשמתה פרחה ממנה בעקבות הבשורה המטלטלת על עקידת יצחק. היא מסיימת את חייה בְּקִרְיַת אַרְבַּע, שנקראה על שם הענקים שדרו בה או הזוגות שעתידים להיקבר בתוכה, במקום המכונה גם הִוא חֶבְרוֹן כדי לבטא את חיבור נשמות הצדיקים לעולמות העליונים. בעקבות פטירתה וַיָּבֹא אַבְרָהָם ממרחקים או מאוהלו הסמוך אל אוהלה. הוא ניגש תחילה לִסְפֹּד לְשָׂרָה ולספר בשבחה, שכן חזר משמח מניסיון העקידה ונזקק להספד על חכמתה כדי לעורר את צערו. רק מתוך כך התעורר אברהם וְלִבְכֹּתָהּ, בבכי מועט ומאופק על אישה שסיימה חיים שלמים של צדקות.