משא ומתן פומבי מתנהל בין אברהם לעפרון החתי, כאשר אברהם מבקש לרכוש אחוזת קבר. למרות הצעתו הנדיבה של עפרון להעניק את השדה במתנה, אברהם מתעקש לשלם את מחירו המלא, ודבריו נאמרים בגלוי באוזני הנוכחים כדי להעיד על כוונותיו הכנות וללא מטרות נסתרות [העמק דבר].
אברהם מבין שקבלת השדה בחינם עלולה ליצור תלות או קשר מתמשך לבעלים הקודמים, בעוד שרכישה בכסף מלא מנתקת את זיקתו של המוכר לנכס ומבטיחה את הבעלות המוחלטת של הקונה [חומש קה"ת]. מעבר לכך, ישנו חשש משפטי שאם השדה יינתן כמתנה, עפרון יוכל לחזור בו בעתיד בטענה שהתכוון להעניק את השדה לצרכי חקלאות ולא לשם הפיכתו לבית קברות, ולכן רק קניין כספי גמור יבטיח את ייעוד המקום [מלבי"ם]. בהיבט הרוחני, קניית המקום במחיר מלא, מתוך מאמץ ויגיעה, היא הדרך הנכונה להכניס את החומר אל תחום הקדושה [חומש קה"ת].
אברהם פותח את תשובתו במילה אַךְ, מילה שנועדה למעט ולסתור את הדברים שנאמרו קודם לכן, ובכך הוא מבהיר נחרצות כי אינו מעוניין לקבל את השדה בחינם [רש"י, גור אריה]. הוא מבקש מעפרון לקצר בדברים [אור החיים] ופונה אליו בלשון פיוס ובקשה: אִם־אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי. רוב הפרשנים מסבירים ביטוי זה כבקשה שמשמעותה "הלוואי שתשמע לי", כאשר הכפילות של המילים נועדה לזרז את העסקה [רמב"ן]. יש המפרשים את המילים כפנייה לכנותו של עפרון, כלומר, אם פיך ולבך שווים ואתה אכן רוצה בטובתי כפי שהצהרת, אנא עשה את רצוני וקבל את התשלום [רמב"ן, רלב"ג]. מבחינה דקדוקית, מאחר שהמילה שְׁמָעֵנִי היא ציווי וקשה להסמיך אותה למילות התנאי, יש המציעים לקרוא אותה במשמעות של זמן הווה, כלומר "אם אתה שומע לי" [שד"ל].
בהמשך אומר אברהם נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, תוך שימוש בפועל בלשון עבר. גישה מרכזית בקרב הפרשנים מסבירה כי אברהם מצהיר שהכסף כבר מוכן ומזומן אצלו, וכאילו כבר ניתן לעפרון [רש"י]. בניגוד לקרקע שעומדת במקומה וניתן להקנות אותה בדיבור, העברת כסף דורשת פעולה פיזית, ולכן אברהם מדגיש שהסכום זמין באופן מיידי כדי שעפרון לא יחשוש שמא אין לו במה לשלם [ברטנורא, לבוש האורה]. הכסף כבר מופרש ומוקדש למטרה זו, כך שמבחינת אברהם הוא כבר יצא מרשותו [רש"ר הירש, ביאור יש"ר].
לעומת זאת, יש הסבורים כי השימוש בלשון עבר כאן מחליף לשון עתיד, ומשמעותו הפשוטה היא "אתן את הכסף" [נתינה לגר, חזקוני]. גישה נוספת רואה במילה זו מונח משפטי של קניין. כשם שבשטרות מכר נהוג לכתוב "נתתי" או "מכרתי" בלשון עבר כדי לציין פעולה מוגמרת המתרחשת בהווה, כך גם כאן אברהם מבצע את הקניין ודורש קַח מִמֶּנִּי, שכן פעולת הלקיחה והעברת הכסף היא דרך קניין רשמית [תורה תמימה].
פירוש ייחודי נוסף קורא את המילה נָתַתִּי בלשון תמיהה. עפרון אמר קודם לכן "השדה נתתי לך", ואברהם משיב לו: וכי אני נתתי לך את הכסף שאתה כבר אומר שנתת לי את השדה? אינני רוצה מתנות חינם, ולכן קח ממני את התשלום [פענח רזא, חזקוני].
אברהם מסיים את דבריו בבקשה וְאֶקְבְּרָה אֶת־מֵתִ֖י שָֽׁמָּה, מתוך הבנה שרק לאחר שיילקח הכסף ותושלם העסקה כדין, לא יהיה עוד כל עיכוב בקבורה [רד"ק].