השלמת רכישת שדה עפרון ומערת המכפלה מקבלת תוקף משפטי ופומבי מוחלט. מעמד הקנייה נערך בפרהסיה, תוך הקפדה על נוכחות עדים רבים, כדי להבטיח את בעלותו של אברהם על השטח ללא עוררין.
מיד עם תשלום הכסף, השדה עבר לבעלותו המיידית של אברהם והפך למקנה [רשב"ם, ביאור יש"ר]. עם זאת, השטח עדיין לא הוגדר רשמית כאחוזת קבר עד שאברהם קבר בו בפועל את שרה, משום שקבורת מתים דרשה את הסכמתם של כל אנשי העיר [ביאור יש"ר]. מעבר למשמעות המשפטית, טמונה במעמד זה גם משמעות רוחנית: רכישת השטח מלמדת שעצם הכוונה להשתמש בדבר גשמי למטרה קדושה, מרוממת ומקדשת אותו מיד, עוד לפני שהפעולה הרוחנית מתבצעת בפועל [חומש קה"ת].
הפרשנים מסבירים מדוע התעקש אברהם לקיים את המכירה לעיני בני חת. אברהם שקל את הכסף, ביצע את העסקה וכתב את שטר הקניין לעיני כולם [רד"ק]. מאחר שמכירת נחלת אבות או חלקת קבר נחשבה לחרפה משפחתית, אברהם דאג שהמעמד יהיה פומבי לחלוטין כדי למנוע מצב שבו המוכרים יתחרטו בגלל הבושה, יכחישו את המכירה, או יטענו שעשו זאת רק כבדיחה [העמק דבר, משכיל לדוד]. בנוסף, הפירוט הפומבי של כל פרטי העסקה נועד למנוע טעויות משפטיות של בית הדין או תביעות עתידיות לגבי מה בדיוק נכלל בקניין [דברי דוד].
הביטוי בכל באי שער עירו מצביע על כך שהקניין נעשה בקרב כולם ובמעמד כולם. האות בי"ת במילה בכל מלמדת שאברהם עמד ממש בתוך הקהל, והנוכחים לא היו רק צופים פסיביים, אלא שימשו כעדים פעילים לכל דבר [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה, משכיל לדוד].
לגבי זהות הנוכחים במעמד, ישנן שתי גישות. גישה אחת מסבירה שהביטוי באי שער עירו הוא דרך מקוצרת לתאר את כל תושבי העיר שבאים ויוצאים בשעריה [קרני אור]. לעומת זאת, גישה אחרת מחלקת את הנוכחים לשתי קבוצות נפרדות: בני חת הם אזרחי העיר המקומיים, ואילו באי שער עירו הם האורחים, הנוסעים ועוברי האורח שהזדמנו לשער העיר. חלוקה זו מדגישה שהקניין נעשה בנוכחות כל אדם שהיה שם באותה עת, ללא יוצא מן הכלל [אבן עזרא, יהל אור].