המשא ומתן בין אברהם לעפרון החיתי עובר משלב ההצהרות הפומביות והמנומסות אל הרגע הרגיש של נקיבת המחיר. המילים לֵאמֹר לוֹ מעוררות את תשומת לב הפרשנים, שכן הן מצביעות על שינוי באופי השיחה, מפנייה פומבית לדיבור אישי או עקיף.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים לֵאמֹר לוֹ מעידות על כך שעפרון נקב במחיר הקרקע ביחידות, באוזני אברהם בלבד. הסיבה לכך היא שעפרון התבייש לבקש סכום עצום ומופקע של ארבע מאות שקל כסף בפומבי, לעיני אנשי עירו. אמנם בהמשך הסיפור מוזכר שהכסף דובר באוזני בני חת, אך הכוונה היא רק לעצם ההתחייבות הפומבית של אברהם לשלם "כסף מלא", ולא לחשיפת הסכום המדויק ברבים [העמק דבר, קונטרס חיבה יתירה]. מנגד, יש הסבורים כי הבושה מהמחיר העצום גרמה לעפרון להימנע מדיבור ישיר עם אברהם, והוא העדיף להעביר לו את הדרישה הכספית באמצעות אדם שלישי [רש"ר הירש].
כיוון פרשני נוסף רואה במילים אלו ביטוי לתחכום ולרמיזות מצידו של עפרון. לפי גישה זו, עפרון ניסח את דבריו כך שרק אברהם יבין את כוונתו האמיתית. בעוד שבאוזני המון העם נשמעו דבריו כהצעה להעניק את הקרקע במתנה חינם, אברהם הבין את הרמז שנדרש כאן תשלום מלא, וכי עליו לשקול את הכסף לידי עפרון עוד לפני קבורת שרה. יתרה מכך, עפרון דיבר באופן שיגרום לאברהם להיות זה שינקוב בעצמו בסכום ויציע אותו [אלשיך].
מבחינה לשונית, יש המציינים מסורות קריאה קדומות שבהן המילה לוֹ נכתבה באות אל"ף ("לא"). לפי קריאה זו, המילה אינה מציינת פנייה אישית לאברהם, אלא משמשת כמילת שלילה המתחברת ברצף לתחילת הפסוק הבא: "לא אדוני שמעני", אם כי המסורת המקובלת וההקשר הכללי תומכים בקריאה הרגילה [שד"ל].