משא ומתן פומבי על רכישת אחוזת הקבר מקבל תפנית כאשר מתברר כי בעל הקרקע נוכח בעצמו באסיפת העיר. התרחשות זו בשער העיר, שהיה מקום ההתכנסות המרכזי, הופכת את הדיון משיחה פרטית להצהרה משפטית ומדינית רבת משמעות.
כאשר אברהם פנה אל בני המקום בבקשה שיתווכו בינו לבין עפרון, הוא כלל לא ידע או שעשה עצמו כלא רואה שעפרון נמצא ממש שם [שד"ל]. עפרון, מצדו, לא המתין שיפנו אליו אישית, אלא קפץ והשיב מיד כדי להפגין נכונות ורצון טוב [ביאור יש"ר].
הביטוי יֹשֵׁב בְּתוֹךְ מעיד על מעמד של שררה, חשיבות והנהגה משפטית, בדומה לאדם היושב במרכז ומנהיג את הציבור [הכתב והקבלה, חזקוני, מלבי"ם]. עם זאת, רוב הפרשנים מציינים כי המילה יֹשֵׁב נכתבה בכתיב חסר (ללא האות וי"ו), עובדה המלמדת שעפרון לא החזיק במעמד זה באופן קבוע. למעשה, רק באותו היום מינו אותו אנשי העיר לשוטר, שופט ומנהיג עליהם, וזאת מתוך כבוד לאברהם, כדי שהאדם הגדול לא יצטרך לנהל משא ומתן עם אדם פשוט מהשורה [רש"י, מנחת שי, שפתי חכמים, גור אריה, משכיל לדוד, ביאור שטיינזלץ].
תשובתו של עפרון ניתנת בקול רם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת, במטרה לתת לדברים תוקף של עדות פומבית ולוודא שאיש לא יוכל להתנגד למכירה בעתיד [רד"ק, רס"ג]. אולם, יש מי שרואה בפומביות זו תמרון ערמומי. עפרון הציג את עצמו כנדיב המעניק את השדה בחינם, אך למעשה דיבר באוזני ההמון כדי לעורר אותם להתנגד להקמת בית קברות ציבורי סמוך לעיר, תוך שהוא מסיר מעצמו את האחריות ותולה את ההחלטה בהסכמת כלל התושבים [אלשיך, מלבי"ם].
ההכרזה כוונה לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ, מונח המתאר את כלל תושבי העיר [רד"ק, ביאור יש"ר]. השימוש המדויק במילה בָּאֵי מעורר פליאה, שהרי לא ייתכן שכל תושבי העיר הזדמנו לשער בדיוק באותו הרגע. מכאן לומדים הפרשנים כי כל אנשי העיר עזבו את מלאכתם ובאו במיוחד כדי לחלוק כבוד אחרון ולגמול חסד עם שרה [רש"י, גור אריה, שפתי חכמים]. דעה נוספת גורסת כי אברהם כיוון לפרסם את הקנייה במכוון גם באוזני סוחרים נוכרים שבאו מבחוץ, משום שקרובי משפחה פסולים לעדות, והיה צורך בעדים אובייקטיביים [הטור הארוך, רא"ש].
בתוך הקהל העצום הזה נוצרו שני מעגלים של הבנה: בעוד שמשפחתו המצומצמת של עפרון הקשיבה והבינה את הדברים לעומקם ולפרטיהם המשפטיים, המון העם שבא בשערי העיר שמע רק את התשובה הכללית ולא ירד לעומקם של פרטי העסקה [העמק דבר].