בראשית, פרק כ״ג, פסוק י״ג

אברהם מנהל את המשא ומתן בגלוי בְּאׇזְנֵי עַם־הָאָרֶץ כדי להעיד על כוונותיו הכנות. במילה אַךְ הוא דוחה נחרצות את הצעת החינם של עפרון, שכן רק רכישה בכסף תנתק את זיקת המוכר לנכס ותמנע ממנו לחזור בו בעתיד. הוא פונה לעפרון בלשון פיוס, אִם־אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי, כלומר הלוואי שתשמע לי ותקצר בדברים, ומצהיר נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה כביטוי משפטי של קניין או כדי להדגיש שהסכום כבר מוכן ומזומן. לבסוף הוא מבקש קַח מִמֶּנִּי את התשלום כדי להשלים את העסקה כדין, מתוך הבנה שרק לאחר מכן וְאֶקְבְּרָה אֶת־מֵתִי שָׁמָּה ללא עיכובים נוספים.