בראשית, פרק כ״ג, פסוק ט׳

אברהם מנהל משא ומתן זהיר ומבקש שעפרון יעביר לו את המערה בלשון מתנה, וְיִתֶּן לִי או יִתְּנֶנָּה לִי, כדרך נימוס שנועדה לעקוף איסור מקומי על מכירת קרקעות לזרים ולמנוע ביטול עתידי של העסקה. הוא מבקש את מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, שנקראה כך על שם המבנה הכפול שלה או על שם האזור שבו שכנה, ומציין שהיא נמצאת אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ כדי להוכיח שרכישתה לא תפגע בשאר השטח החקלאי. למרות השימוש במונחי מתנה, אברהם מתחייב לשלם בְּכֶסֶף מָלֵא, כלומר במטבעות שלמים ובמלוא השווי ללא בקשת חסדים או הנחות. לבסוף, הוא דורש שהקנייה תיעשה בְּתוֹכְכֶם, במעמד פומבי לעיני העיר כולה, כדי להבטיח מבחינה משפטית שהמקום יהפוך לַאֲחֻזַּת קָבֶר משפחתית לצמיתות, הכוללת זכות מעבר קבועה שאיש לא יוכל לערער עליה.