בראשית, פרק כ״ג, פסוק כ׳

לאחר התשלום הכספי, קבורת שרה בפועל היא שהשלימה את תהליך הקניין, וכך וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם לאחיזה נצחית ובלתי מעורערת. מעשה הקבורה הגדיר סופית את ייעוד המקום לַאֲחֻזַּת קָבֶר, כלומר אחוזה קבועה המיועדת לקבורה, ובכך לימד אברהם את עמי הסביבה על הישארות הנפש ועל הצורך במקום מנוחה מכובד. אף שהעסקה נחתמה מול עפרון, היא אושרה מֵאֵת בְּנֵי חֵת, משום שנדרשה הסכמה ציבורית רחבה כדי לאפשר לזר להחזיק בקרקע ולמנוע טענות על הכנסת טומאה לשדותיהם. הסכמה זו ניתנה ברצון מתוך שמחה על הפיכתו של אברהם לתושב קבע, ובזכות נדיבותם זכו בני חת ששמם יוזכר פעמים רבות.