בראשית, פרק ל״ז, פסוק ל״ג

יעקב מזהה את הבגד המוכתם וקורא בהלם כְּתֹנֶת בְּנִי, קביעה מקוצרת שמשמעותה כי זוהי אכן הכתונת של בנו. לאחר ההשתהות הוא מנתח את הממצאים בשטח ומסיק כי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, שכן שודדים או רוצחים היו חומדים את הבגד היקר ולוקחים אותו עמם. הכפילות בפועל הסביל טָרֹף טֹרַף מדגישה שתי פעולות נפרדות של עצם ההריגה וגרירת הגופה למקום מסתור, עובדה המסבירה מדוע יעקב התייאש כליל ולא שלח אנשים לחפש את עצמות בנו. לבסוף, התמונה המזעזעת של בנו הנקרע לגזרים משתלטת על דמיונו, ומתוך כאב נפש עמוק שגובר על השכל הוא זועק את שמו של יוֹסֵף ומשתתק.