בראשית, פרק ל״ז, פסוק י״א

ההבנה כי חלומו של יוסף אינו דמיון שווא אלא נבואה מן השמים, עוררה תגובות מנוגדות במשפחה. וַיְקַנְאוּ־בוֹ אֶחָיו מתוך חשש למעמדם ולחירותם מול עליונותו הרוחנית, או מתוך קנאה באהבת אביהם. לעומתם, יעקב לא קינא בבנו, אלא וְאָבִיו שָׁמַר אֶת־הַדָּבָר, כלומר נצר את החלום בזיכרונו והמתין בציפייה להתגשמותו. אף שגער ביוסף כלפי חוץ כדי להשקיט את האחים ולהבטיח את קיום הנבואה, בלבו האמין בה, וזיכרון זה הוא שיסייע לו בעתיד להאמין לבשורה שיוסף עודנו חי ומושל במצרים.