בראשית, פרק ל״ז, פסוק ב׳

קורות משפחתו של יעקב מתרכזים בבנו, ולכן הכתוב פותח במילים אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, לרמז על השתלשלות העניינים ששיבשה את שלוות האב והובילה את המשפחה כולה למצרים. בהיותו בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בלבד, הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן כשהוא מדריך אותם או לומד מהם, וְהוּא נַעַר ששירת בענווה והתחבר דווקא אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו, בניגוד לשאר האחים שזלזלו בהם. מתוך צדקותו היתרה, יוסף טעה ופירש לחומרה את מעשיהם החוקיים של אחיו, וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם. הבאת הדיבה, כלומר מסירת שמועות ודברי אמת שראה במו עיניו, לא נועדה להכפישם אלא נעשתה מתוך כוונה טהורה שהאב יוכיח וידריך אותם בדרך הישרה.