בראשית, פרק ל״ז, פסוק י׳

יוסף מבין שהשמש מסמלת את אביו, ולכן וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו יחד, בתקווה שיעקב יפתור את החלום עבור כולם לאחר שהאחים שתקו מקנאה. בתגובה לכך וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו, כלומר נזף בו וביזה אותו, ככל הנראה כתכסיס פומבי שנועד לשכך את קנאת האחים, ואולי אף מתוך כעס על שאיפות הגדולה של בנו. יעקב מבטל את הדברים באומרו מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ, ומקשה הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ שהרי אמו מתה, עובדה שבה השתמש כדי להוכיח לאחים שהחלום שקרי, אף ששיער כי הירח מסמל את בלהה או את כלל המשפחה, או שידע כי גם בחלום אמיתי ישנם פרטי כזב. כדי להמחיש את הגיחוך שבחלום, יעקב מוסיף את המילה אָרְצָה לביטוי לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְךָ אָרְצָה, ובכך מבהיר את חוסר הסבירות שאב מכובד ואחים חזקים ייכנעו בהשתחוויה מלאה על הקרקע בפני האח הצעיר.