חלומותיו של יוסף הולכים ומחריפים, ובחלום זה, בניגוד לקודמו, מופיעים רמזים ברורים גם להוריו. מעורבות זו מביאה את המתיחות המשפחתית לשיא ודורשת את התערבותו המיידית של יעקב.
כאשר נאמר וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו, הפרשנים מבהירים כי יוסף בחר לשתף הפעם גם את אביו משום שהבין שהשמש בחלום מסמלת אותו [רמב"ן, רד"ק, הדר זקנים]. אזכור האחים פעם נוספת, למרות שיוסף כבר סיפר להם את החלום קודם לכן, מלמד כי לאחר שהם שתקו וסירבו לפתור את החלום מתוך קנאה, יוסף חזר וסיפר אותו לאביו בנוכחותם, בתקווה שיעקב יפתור אותו עבור כולם [רש"י, שד"ל, גור אריה].
תגובתו של יעקב היא חריפה: וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו. המונח גערה, כאשר הוא מלווה באות בי"ת, משמעותו נזיפה וביזוי, בניגוד לגערה ללא בי"ת שמשמעותה השחתה וכליון [אבן עזרא, ביאור יש"ר]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיעקב לא נזף ביוסף משום ששלל את אמיתות החלום, אלא עשה זאת כתכסיס פומבי שנועד לשכך את כעסם של האחים ולהסיר מיוסף את קנאתם. עם זאת, יש הסבורים כי יעקב אכן כעס באמת על גאוותו של יוסף, וראה בחלום ביטוי לשאיפות השלטון והרהורי הגדולה שהעסיקו את יוסף במהלך שעות היום [ספורנו, שד"ל].
יעקב מנסה לבטל את דברי יוסף באומרו מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ, כלומר, אלו דברים בטלים וחסרי משמעות שאין טעם להגיד אותם [רמב"ן, ביאור יש"ר]. כדי להוכיח זאת לאחים, יעקב מצביע על פגם לוגי בולט בחלום: הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ. יעקב מקשה כיצד ייתכן שאמו של יוסף תבוא להשתחוות, והרי רחל כבר מתה. סביב קושיה זו מתפצלים הפרשנים למספר כיווני חשיבה:
גישה אחת מסבירה כי יעקב השתמש בעובדת מותה של רחל כדי להוכיח לאחים שכשם שפרט זה בלתי אפשרי, כך החלום כולו בטל. אולם, באמת יעקב עצמו ידע את הכלל לפיו "אין חלום בלא דברים בטלים", כלומר גם בחלום אמיתי ונבואי משתרבבים פרטי כזב, אך הוא העלים זאת מבניו כדי להרגיעם [רש"י, רד"ק, לבוש האורה].
גישה שנייה טוענת שהחלום אכן מדויק לחלוטין, והירח אינו מסמל את רחל אלא את בלהה, שגידלה את יוסף כאמו. לפי חלק מהדעות יעקב לא ידע שהרמז מכוון אליה ולכן הקשה בתמימות, ולפי דעות אחרות הוא ידע זאת היטב אך הסתיר זאת בכוונה כדי להפחית את השנאה [אבן עזרא, שפתי חכמים, חומת אנך].
מנגד, יש החולקים על כך וטוענים שגם בלהה כבר לא הייתה בין החיים באותה עת. לכן, הירח אינו מסמל דמות אם ספציפית, אלא את כלל נשותיו ובני ביתו של יעקב שעתידים להיות תלויים ביוסף, או לחלופין מסמל את העובדה שכל העולם יהיה כפוף וזקוק ליוסף, בדיוק כשם שהעולם זקוק לשמש ולירח [רמב"ן, בכור שור].
בסיום דבריו מתייחס יעקב להשתחוויה עצמה: לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְךָ אָרְצָה. תוספת המילה "ארצה" על ידי יעקב, מילה שלא הופיעה בתיאור החלום המקורי של יוסף, באה להדגיש שמדובר בהשתחוויה מלאה הכוללת פריסת ידיים ורגליים על הקרקע [תורה תמימה]. באמצעות הדגשה זו, יעקב מעצים את חוסר הסבירות המוחלט שדבר כזה יקרה, וממחיש עד כמה מגוחך לחשוב שאב מכובד ואחים רבים ורבי עוצמה ייכנעו בצורה כזו בפני האח הצעיר [מלבי"ם].