הליכתם של אחי יוסף לשכם מסמנת את נקודת הרתיחה של השנאה שהצטברה כלפיו, ומהווה את יריית הפתיחה לשרשרת האירועים שתוביל את המשפחה כולה למצרים. הכתוב מתאר כיצד האחים מתרחקים מבית אביהם אל אזור שכם, מקום המועד לפורענות.
הבחירה לנדוד דווקא לשכם נועדה להרחיק אותם מיוסף ומהוצאת הדיבה שלו. האחים הניחו שיעקב לא יעז לשלוח את יוסף למקום כה מסוכן, ואם יחליטו לפגוע בו שם, יוכלו לתלות את האשמה בתושבי האזור העוינים [מלבי"ם]. מנגד, ייתכן שההליכה לשכם נועדה לבסס חזקה על הקרקעות שיעקב קנה או כבש באזור [ברכת אשר]. למרות הסכנה המרחפת מצד עמי כנען לאחר מעשה דינה, האחים בטחו בה' וידעו כי חתת אלוהים נופלת על הערים שסביבותיהם [רד"ק].
מוקד העיון המרכזי של הפסוק נסוב סביב הנקודות המסורתיות המופיעות בספרי התורה מעל המילה אֶת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהנקודות הללו משמשות כמעין מחיקה של המילה, ובכך מנתקות את הפועל "לרעות" מ"צאן אביהם". הדרשה העולה מכך היא שהאחים לא הלכו רק לרעות את הצאן, אלא בעיקר "לרעות את עצמם".
הפרשנים נחלקו במשמעותה של רעייה עצמית זו. גישה אחת מסבירה כי "לרעות את עצמם" משמעו התמסרות לאכילה, לשתייה ולהנאות, מתוך רצון להתרחק ממרות אביהם [רד"ק, הדר זקנים]. יש המציינים כי אכילה זו נעשתה מתוך צאן אביהם ללא רשות, מה שמלמד כי עבירה גוררת עבירה [העמק דבר, צאינה וראינה]. ההתמכרות לאכילה ושתייה נועדה לשכך את הצער והקנאה שעוררו בהם חלומותיו של יוסף [לבוש האורה], אך בפועל היא זו שגיבתה את יצר הרע, הסירה את העכבות, וגרמה להם להתפתות ולבצע את הפשע החמור של תכנון רצח אחיהם [תורה תמימה, גור אריה, משכיל לדוד]. לעומת גישה זו, יש הסבורים כי המילה "לרעות" אינה מתייחסת לאכילה, אלא להנהגה וטקסת עצה – האחים התרחקו כדי להתייעץ ולתכנן כיצד לנהוג ביוסף [מזרחי].
רובד פרשני נוסף ומרתק מוצא בביטוי "לרעות את עצמם" רמז נבואי להשגחה העליונה. מסע זה, שהחל מתוך קנאה ומחלוקת, הוא שהניע את גלגל האירועים שהוביל בסופו של דבר לירידת יעקב ובניו למצרים. בכך, הליכתם כעת נועדה "לרעות את עצמם" במובן העתידי – להכין את הקרקע לפרנסתם ולכלכלתם בימי הרעב הכבד שיבואו עליהם [רא"ש, חתם סופר, דברי דוד, ריב"א].
לצד הדרשות המעמיקות, קיימת גם גישה פשטנית יותר לפיה המילה אֶת נכתבה כחלק מכללי התחביר הרגילים של המקרא לציון הפעולה [ריב"א, ברטנורא], או שהיא באה ללמד שהם רעו רק חלק מהצאן, וייתכן אף שמשמעותה הפשוטה היא שהם רעו את עצמם יחד עם הצאן במקום מרעה ראוי [חזקוני].