תגובתם של אחי יוסף לחלומו חושפת את עומק הקרע המשפחתי, ומבטאת את התנגדותם הנחרצת לשאיפות ההנהגה שלו. כאשר האחים מטיחים ביוסף את שאלתם הכפולה, הם מבחינים בין שני סוגי הנהגה: הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ מתייחס למלוכה מתוך רצון, כבוד ובחירה חופשית של העם, בעוד אִם־מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל מתאר שלטון הנכפה בכוח ובחוזקה בניגוד לרצונם [רמב"ן, אבן עזרא, מלבי"ם, העמק דבר, נחלת יעקב]. האחים מציגים בפניו סתירה – אם תמשול בנו בכוח, לא תוכל להיות מלך שנבחר מרצון. גישה נוספת מפרשת את הכפילות כהבדל בין דמיון למציאות: המלוכה היא בגדר מחשבה ודמיון שווא של יוסף, ואילו הממשלה היא ציפייה מוחלטת ויומרנית מצידו שכלל לא תתגשם [תולדות יצחק, מיני תרגומא, נתינה לגר].
חלק מהמפרשים מציעים קריאה שונה למילה מָשׁוֹל, ומסבירים שהאחים תמהו האם יוסף מדבר אליהם במשלים וחידות דרך חלומותיו [אדרת אליהו, קונטרס חיבה יתירה]. מנגד, יש הסבורים שהאחים כלל לא שללו את היתכנות החלום. מאחר שיעקב אהב את יוסף מכל בניו, הם חששו שמא אביהם אכן ימנה אותו לנגיד עליהם, וזעקתם נבעה מתדהמה וקנאה [שד"ל]. פרשנות ייחודית מוסיפה כי האחים הוכיחו את יוסף על כך שהוא שמח בשררה, והזכירו לו שהנהגת הציבור אינה אלא עבדות ומסירות לטובת הכלל, ולכן אין לו סיבה להתגאות [חתם סופר]. למרבה האירוניה, בעצם אמירת המילים הללו, האחים פתרו ליוסף את החלום בעל כורחם. מכיוון שכל החלומות הולכים אחר הפה, ברגע שביטאו במפורש את רעיון המלוכה, הם קיבעו את התגשמותו [בית הלוי].
הכתוב מציין שהאחים הוסיפו לשנוא אותו עַל־חֲלֹמֹתָיו, בלשון רבים. אף שעד כה סופר רק חלום אחד, הפרשנים מסבירים כי יוסף נהג לחזור ולספר את אותו חלום פעמים רבות מתוך התענגות [הדר זקנים, דעת זקנים, תולדות יצחק], או שהמילה מתייחסת לפרטים הרבים שהרכיבו את החלום הבודד [אור החיים]. ייתכן גם שהפסוק נכתב על שם העתיד, כהקדמה לחלום נוסף שיבוא מיד לאחר מכן [רד"ק].
השנאה גברה לא רק בגלל החלומות, אלא גם וְעַל־דְּבָרָיו. ביטוי זה מתפרש בשלושה אפיקים מרכזיים. הגישה הראשונה קושרת זאת לעבר, ומסבירה שהכוונה היא לדיבה הרעה שיוסף היה מביא לאביהם על מעשי האחים [רש"י, רשב"ם, משכיל לדוד]. הגישה השנייה מתמקדת בהווה, באופן שבו יוסף סיפר את החלום: הוא התהלל בו, התגאה עליהם, ודרש מהם להקשיב לו בלשון ציווי [רמב"ן, רבנו בחיי, ספורנו, בכור שור]. הגישה השלישית קושרת בין הדברים לחלום עצמו: מאחר שחלומות הלילה נובעים מהרהורי היום, האחים הבינו שיוסף ודאי מדבר ומהרהר על כך שהוא ראוי למלוכה כשהוא ער, ודבריו אלו הם שהולידו את החלום [כלי יקר, מלבי"ם, העמק דבר, אור החיים].
בסופו של דבר, הכפלת השנאה נבעה מההבנה המטלטלת של האחים: הם נאלצו להתמודד לא רק עם אח מועדף, אלא עם אדם המטפח שאיפות שלטון ורעיונות גדלות על חשבונם [ביאור שטיינזלץ].