לאחר מכירת יוסף, נדרשו האחים לייצר סיפור כיסוי אמין שיסביר את היעדרו וימנע מאביהם לחפש אחריו. אם היו טוענים שאינם יודעים היכן הוא, יעקב היה שולח משלחות חיפוש, ואם היו מביאים את הבגד שלם, היה מסיק שיוסף נשדד אך נותר בחיים. לכן, הם תכננו להציג ראיה שתוביל לייאוש מוחלט, וכרתו ביניהם ברית שלא לגלות את האמת לעולם ללא סימן מובהק מאת ה' [אלשיך, חומש קה"ת]. בנוסף, הם בחרו לשלוח את הבגד ליעקב באמצעות שליחים ולא להביאו בעצמם, מחשש שיעקב יבחין בשנאתם ויחשוד בהם ברצח [צאינה וראינה].
הכתוב מקדים את לקיחת הבגד לשחיטה: וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף. האחים מיהרו לקחת את הכתונת, שהייתה מושלכת בארץ, עוד בטרם שחטו את השעיר. הם עשו זאת כדי שהדם הטרי לא ייבלע באדמה בזמן שילכו להביא את הבגד [העמק דבר]. מבחינה לשונית, המילה הַכֻּתֹּנֶת מנוקדת בחולם, משום שכאן היא מופיעה כמילה עצמאית, בשונה ממצבים שבהם היא נסמכת למילה אחרת, כמו בצירוף "כתנת פסים" [רש"י].
לאחר מכן וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, כלומר תיש קטן [ביאור שטיינזלץ]. רוב הפרשנים מסכימים כי הבחירה בשעיר עזים נבעה מכך שדמו דומה מאוד במראהו לדם אדם. סביב קביעה זו מתעורר דיון בקרב הפרשנים, לאור אירוע תלמודי שבו שר הצבא הבבלי נבוזראדן ניסה להשוות דם עזים לדם של נביא שנישפך, והדמים לא נראו דומים. כדי ליישב סתירה זו, מועלות מספר גישות: יש המסבירים שדמו של הנביא היה מעורב בדם אחר, ולכן לא תאם לדם העזים [ריב"א, חזקוני]. אחרים מסבירים כי ההבדל בין הדמים ניכר רק כאשר הם מונחים זה לצד זה, אך כשרואים דם עזים לבדו, קל לטעות ולחשוב שזהו דם אדם. כמו כן, ייתכן שההבדל נבע מכך שדם העזים היה טרי, ואילו דם הנביא היה ישן ותוסס [פרדס יוסף]. מנגד, ישנה גישה הדוחה את ההסברים הטבעיים וגורסת כי במקרה של נבוזראדן התרחש נס משמים שמנע מהדמים להיראות דומים, בגלל עוונות העם [שפתי חכמים, דברי דוד]. מעבר לעניין הפרקטי, יש בבחירה בשעיר עזים סגירת מעגל היסטורית בבחינת מידה כנגד מידה: כשם שיעקב רימה את אביו יצחק באמצעות עורות של גדיי עזים, כך רימו אותו בניו באמצעות שעיר עזים [שפתי כהן].
לבסוף, וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. אף שהפסוק אינו מציין זאת במפורש, הפרשנים מסבירים שהאחים גם קרעו את הבגד כדי לדמות פגיעה של חיה רעה [שד"ל, צאינה וראינה]. הם לא הסתפקו בהכתמה חלקית, אלא טבלו את הכתונת כולה בדם כדי ליצור רושם של פציעות אנושות רבות, ובכך להבטיח שיעקב יאמין שיוסף מת ולא רק נפצע [אלשיך].