חזון הלילה השני של יוסף מרחיב את מוטיב השליטה שלו, ומעתיק אותו מן המישור הארצי של אלומות התבואה אל המישור הקוסמי של גרמי השמים. בניגוד לחלומות פרעה שנשנו באותו הלילה, חלום זה התרחש בלילה אחר, שכן דרכם של חלומות נבואיים הבאים כחידה ומשל להשתהות ולהישנות בזמנים מופלגים [הטור הארוך, פענח רזא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
המפרשים נחלקו באשר למניעיו של יוסף לספר את החלום. יש שראו בכך מעשה נערות, שכן לאחר שהכעיס את אחיו בחלום הראשון, לא היה מקום להוסיף ולספר חלום נוסף שרק מוציא את דיבתם [בכור שור]. מנגד, יש הסבורים שיוסף ניסה דווקא לפייס את אחיו; הוא סיפר להם את החלום כסיפור דמיוני וחסר היגיון, בתקווה שיבינו שגם החלום הראשון היה בגדר דמיון כוזב וחסר משמעות [מלבי"ם]. גישה שלישית גורסת כי יוסף ביקש להוכיח לאחיו שמדובר בנבואה אמתית ולא בהרהורי ליבו. הופעת אביו האהוב בחלום כמי שמשתחווה לו, הוכיחה שלא מדובר בהמצאה שנועדה להכעיסם אלא בהסכמה שמימית לגדולתו [הכתב והקבלה, קונטרס חיבה יתירה, שפתי כהן].
כאשר יוסף פנה אל אחיו, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו, הם עמדו בסמוך לאביהם אך לא השיבו לו דבר, אלא רק הוסיפו לשנוא אותו. שתיקתם נבעה מהחשש ש"החלומות הולכים אחר הפה" – הם התחרטו על שפתרו את חלומו הראשון ולכן נמנעו מלפרש את החלום השני [שד"ל, העמק דבר, ביאור יש"ר].
רוב הפרשנים מסכימים כי הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מסמלים את משפחתו: השמש היא יעקב אביו, אחד עשר הכוכבים הם אחיו, והירח מסמל את נשות יעקב או את בלהה שגידלה אותו כאמו [רד"ק, רלב"ג, ביאור יש"ר]. מאחר שרחל אמו כבר מתה, הופעת הירח בחלום משמשת הוכחה לכלל התלמודי לפיו גם בחלום נבואי אמתי הבא מאת ה׳, ישנם פרטים בטלים כקש בתוך התבואה, שלא יתקיימו במלואם [תורה תמימה]. דעות אחרות מציעות כי השמש והירח יחד מסמלים את יעקב עצמו, או שגרמי השמים רומזים בכלל לפרעה, שהחשיב עצמו לאל השמש, ולשריו שעתידים להיות אסירי תודה ליוסף [הכתב והקבלה, קונטרס חיבה יתירה]. ברובד עמוק יותר, האבות נמשלים לגרמי השמים ומייצגים כוחות רוחניים עליונים של הנהגת העולם [אם למקרא].
בניגוד לחלום הראשון שבו האלומות השתחוו לאלומתו של יוסף, כאן נאמר מִשְׁתַּחֲוִים לִי. מאחר שלא ניתן לזהות באופן מוחשי "כוכב של יוסף", ההשתחוויה נעשתה ישירות אליו כדי שלא יוכלו להכחיש את משמעות החלום [פענח רזא]. חזון זה התבטא בכך שגרמי השמים שינו את מסלולם הטבעי ופנו מזרחה כדי להשתחוות לו [בכור שור]. מעבר למשמעות השליטה, החלום טמן בחובו גם רמז לזמן התגשמותו: שלושה עשר גרמי השמים רמזו לשלוש עשרה השנים שיחלפו עד שיוסף יעלה לגדולה [צרור המור]. יתרה מזאת, שליטתו של יוסף בשמש בחלום זה, היא שעמדה לזכותו של יהושע בן נון, מצאצאי יוסף, כאשר ציווה על השמש לעמוד דום בגבעון [דעת זקנים].