זעקתו של ראובן על שפת הבור הריק מבטאת שבר עמוק, חרדה ואחריות כבדה של אח בכור המגלה כי תוכניתו להצלת אחיו הצעיר קרסה. ראובן כלל לא נכח במעמד מכירת יוסף. היעדרותו נובעת מכך שהיה עסוק בתענית ולבש שק כדי לחזור בתשובה על חטאו הקודם בבלבול יצועי אביו [רד"ק, צאינה וראינה], או משום שבאותו יום הגיע תורו בסבב האחים לשרת את יעקב אביהם [צאינה וראינה, שפתי כהן]. משחזר אל הבור וגילה שיוסף נעלם, סבר שנגנב משם או שאחיו הרגוהו [רד"ק, ביאור יש"ר].
ראובן זועק הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, תוך שימוש במילה ילד למרות שיוסף היה בן שבע עשרה. בחירה זו נועדה להדגיש שמדובר בנער שאינו בר עונשין ואינו ראוי לגורל כה אכזר [העמק דבר], ומכאן גם למדים שניתן לכנות נער בגיל זה בתואר זה [פרדס יוסף].
הכפלת המילה אֲנִי בפסוק נועדה לחזק את העניין ולהדגיש את המצוקה האישית, כדרך הלשון המקראית [אבן עזרא, מחוקקי יהודה]. קריאתו אָנָה אֲנִי בָא זכתה למגוון רחב של פירושים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שזוהי קריאת ייאוש: לאן אוכל לברוח מפני צערו הגדול של אבא? [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, ביאור יש"ר]. מנגד, יש המפרשים את המילה בָא לא במשמעות של בריחה, אלא של כניסה לתוך מציאות חדשה וקשה: לכמה צרות ויגון אני נכנס מעתה [שד"ל], או כביטוי לאדם השקוע באסון ומחשבותיו משוטטות הנה והנה בניסיון למצוא מרגוע [הכתב והקבלה].
פירושים נוספים מציעים כי ראובן שואל בפשטות לאן ילך לחפש את יוסף [בכור שור], או קובל על עצמו מדוע בכלל בא אל הבור [רשב"ם]. אחרים רואים בקריאה זו ביטוי לחרדת גלות, תהייה לאיזה מקום יגלה עכשיו כדין רוצח בשגגה בדומה לקין [העמק דבר], ואף חרדה לאובדן חלקו בעולם הבא [שפתי כהן, קונטרס חיבה יתירה].
מעבר לצער על אחיו, ראובן חווה תחושת אשמה עמוקה. הוא חש שהאסון התרחש בגלל עצתו להשליך את יוסף לבור [העמק דבר], ומתבייש בכך שלא פעל בנחישות מספקת כדי להצילו, אולי משום שחטאו הקודם החליש את ביטחונו העצמי [רש"ר הירש]. כאח הגדול, הוא מבין שהאחריות כולה תיפול על כתפיו [שטיינזלץ, צאינה וראינה].
יותר מכל, ראובן היה מבועת מהמחשבה שיעקב יחשוד בו אישית בפגיעה ביוסף. החשד עלול היה ליפול עליו משתי סיבות עיקריות: ראשית, בכורתו נלקחה ממנו וניתנה ליוסף, מה שמעניק לו מניע טבעי של קנאה [פענח רזא, רש"ר הירש, חזקוני, צאינה וראינה]; ושנית, יוסף הביא את דיבת בני לאה לאביהם, וראובן חשש שיואשם בנקמה [חזקוני]. מסיבות אלו, הוא מרגיש שלא ייוותר לו מקום בעולם שבו יוכל לשאת את פניו ללא בושה [רש"ר הירש].