תארו לעצמכם שתכננתם תוכנית סודית וחשובה כדי להציל מישהו שאתם אוהבים, וברגע האחרון אתם מגלים שהכול השתבש. זה בדיוק מה שקרה לראובן, האח הבכור. בזמן ששאר האחים מכרו את יוסף, ראובן בכלל לא היה שם, כי הוא היה עסוק בתפילה או בתורנות שלו לעזור לאבא יעקב. כשהוא חוזר אל הבור ומגלה שהוא ריק, הוא נבהל מאוד וחושש שמישהו לקח את יוסף או פגע בו.
מתוך צער גדול הוא צועק הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ. יוסף כבר בן שבע עשרה, אז למה ראובן קורא לו ילד? הוא בוחר במילה הזו כדי להדגיש שיוסף הוא עדיין נער צעיר שלא עשה שום דבר רע, ולא מגיע לו לעבור חוויה כל כך קשה. לאחר מכן ראובן זועק אָנָה אֲנִי בָא. זוהי קריאה של ייאוש שבה הוא בעצם שואל: לאן אוכל לברוח עכשיו? איך אוכל להתמודד עם הצער הגדול של אבא כשיידע שיוסף נעלם? כדי להראות עד כמה הוא לחוץ ומרגיש מצוקה אישית, ראובן אפילו חוזר פעמיים על המילה אֲנִי.
ראובן מרגיש אשמה כבדה. בתור האח הגדול, הוא יודע שהאחריות לשמור על יוסף הייתה שלו. הוא גם מרגיש רע כי הוא זה שהציע לזרוק את יוסף לבור מלכתחילה. אבל יותר מכל, ראובן מפחד שאבא יעקב יחשוד דווקא בו. הרי יעקב לקח מראובן את תפקיד הבכור ונתן אותו ליוסף, וראובן חושש שאבא יחשוב שהוא פגע ביוסף בכוונה מתוך קנאה. עכשיו הוא מרגיש אבוד, בלי שום מקום שאליו יוכל ללכת ולעמוד בו בלי להתבייש.