מערכת היחסים המורכבת במשפחת יעקב מגיעה לנקודת שבר, כאשר הראייה של האחים את ההעדפה הברורה של אביהם כלפי יוסף מציתה בהם שנאה עזה שמובילה לניתוק מוחלט של התקשורת התקינה ביניהם.
מדוע הודגש כי השנאה נבעה מאהבת יעקב, ולא מהדיבה הרעה שיוסף הביא עליהם? הפרשנים מסבירים כי עצם העובדה שיעקב אהב את יוסף כל כך, חרף הדיבה, הוכיחה לאחים שהאב מאמין ליוסף ובוחר בגרסתו על פניהם [תולדות יצחק, צאינה וראינה, קונטרס חיבה יתירה]. בנוסף, השנאה נבעה מחרדה קיומית ורוחנית עמוקה: האחים חששו שאהבתו היתרה של יעקב מעידה על כך שהוא רואה ביוסף, שלבש את כתונת הפסים המיוחדת, את היורש הבלעדי של ברכת אברהם ונחלת הארץ. הם פחדו כי הם עתידים להידחות מהמשפחה ומהייעוד האלוהי, כפי שנדחו בעבר ישמעאל ועשו [מלבי"ם, ביאור יש"ר]. בני לאה, שהיו בני הגבירה והרגישו שווים במעלתם ליוסף, נפגעו במיוחד מהעדפה זו [העמק דבר, בכור שור]. מנגד, יש המבקרים את יעקב על כך שטעה כאשר הפגין את אהבתו באופן גלוי כל כך לעיני האחים, מה שגרם להם להכיר בה בבירור [ספורנו].
הנתק העמוק מתבטא במילים וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה דַּבְּר֥וֹ משמעותה "לדבר עמו". באשר לסיבה שבגללה נמנעו מלדבר עמו, קיימות שלוש גישות פרשניות מרכזיות שמשלימות זו את זו. הגישה הראשונה רואה בהימנעות זו דווקא נקודת זכות לאחים. מתוך גנותם למדנו את שבחם, שכן הם סירבו להיות צבועים. הם לא רצו לדבר עמו רכות בפיהם בעוד בלבם הם שונאים אותו, ולכן בחרו בשתיקה, בהתרחקות או במריבה גלויה מתוך בחירה מוסרית [רש"י, רבנו בחיי, הכתב והקבלה, בכור שור, נתינה לגר].
הגישה השנייה מציגה מניע אסטרטגי: האחים נמנעו מלדבר עם יוסף בידידות, כדי שיעקב יראה את האיבה הגלויה ביניהם ויסיק שהדיבה הרעה שיוסף מביא נובעת משנאה אישית בלבד, ולא מתוך אמת [כלי יקר, חומת אנך].
הגישה השלישית חולקת על פירוש המילה, ומסבירה כי דַּבְּר֥וֹ מתייחס לדיבורו של יוסף עצמו. לפי קו מחשבה זה, כאשר יוסף היה פונה אליהם ומקדים להם שלום, האחים לא היו מסוגלים לסבול ולשאת את דבריו. הם פירשו את נחמדותו כצביעות וכמזימה נסתרת להשחיתם, או שראו בכך חטא, שכן אם יוסף חושב אותם לרשעים בגלל דיבתו, אסור לו להפגין כלפיהם ידידות [שד"ל, העמק דבר, מלבי"ם, חתם סופר, אם למקרא]. מעבר לכך, היו שלא יכלו אפילו לדבר על אודותיו עם אנשים אחרים בצורה חיובית [הטור הארוך, בכור שור].
רמז נוסף לעומק הקרע ניתן למצוא בכתיב של המילה לְשָׁלֹֽם, החסרה את האות וי"ו. חסרון זה רומז על כוונתם הנסתרת "לְשַׁלֵּם" לו רעה תחת רעה, ומשקף את המציאות הפגומה, קטועת השלמות וחסרת השלום שנוצרה במשפחה [מנחת שי, קיצור בעל הטורים, שפתי כהן].