יוסף בוחר לשתף את אחיו בחלומו, צעד שמעורר מתיחות ומעלה את השאלה מדוע עשה זאת. הפרשנים מציעים מספר מניעים להחלטתו לשתף את החלום. גישה אחת מסבירה כי יוסף ביקש להוכיח לאחיו שאם יעלה לגדולה, הדבר אינו נובע מהעדפת אביהם, אלא מסיוע והשגחה מאת ה' [חזקוני]. בנוסף, החלום היווה הודעה נבואית הנוגעת אליהם ישירות, ולכן היה עליו להשמיע להם את דבר ה' [מלבי"ם]. סיבה נוספת לשיתוף היא ייחודיותו של החלום: אף על פי שהאחים היו רועי צאן ולא עובדי אדמה, יוסף חלם על איסוף אלומות תבואה. חריגה זו משגרת חייהם הוכיחה לו כי יש בחלום ממש ומשמעות עמוקה [קונטרס חיבה יתירה].
בפנייתו לאחיו, יוסף משתמש במילה נָא. המפרשים נחלקים לגבי משמעותה של מילה זו בהקשר זה. יש הסבורים כי מדובר בלשון בקשה, שכן האחים לא היו מעוניינים להקשיב לו [אור החיים, שפתי כהן]. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה נָא במשמעות של זמן, כלומר "עכשיו". לפי תפיסה זו, יוסף מיהר לספר את החלום בו ביום, שכן פתרון חלום תקף בעיקר ביום שבו נחלם. יתרה מכך, הוא רצה להוכיח לאחיו שהוא משתף אותם מיד, מבלי שהלך קודם לכן לאוהביו כדי שיפתרו לו את החלום לטובה ויקבעו את גורלו [אור החיים].
הדרישה שִׁמְעוּ נָא אינה רק בקשה טכנית להאזנה, אלא דרישה להבין ולהעמיק בהוראת החלום ובמשמעותו, דבר שהוסיף והעצים את שנאת האחים כלפיו [ספורנו]. מעבר לכך, עצם הוצאת החלום מהכוח אל הפועל באמצעות הדיבור הייתה קריטית. חלום שלא סופר נחשב לאיגרת שלא נקראה, ויוסף ידע שכדי שהחלום יתגשם, עליו לבטא אותו בקול. האחים שנאו אותו לא רק על תוכן החלום, אלא על עצם הדיבור עצמו, על כך שדאג להוציאו מהפה כדי להבטיח את קיומו [שפתי כהן].
לבסוף, יוסף משתמש בביטוי הַחֲלוֹם הַזֶּה עם ה' הידיעה. ניסוח זה מלמד שיוסף נהג לספר לאחיו חלומות שונים, וכעת הוא ממקד אותם בחלום הספציפי הזה [קונטרס חיבה יתירה]. כמו כן, ה' הידיעה מרמזת שיוסף כבר הזכיר קודם לכן בפני אחיו שחלם חלום כלשהו, אך לא פירט את תוכנו, ורק כעת הוא חוזר ומבקש מהם לשמוע את פרטי החלום שעליו כבר דיבר [אור החיים].