תגובותיהם של בני משפחת יעקב לחלומו השני של יוסף חושפות תפנית פסיכולוגית עמוקה במערכת היחסים המשפחתית. בעוד שהחלום הראשון עורר כעס ודחייה, החלום השני מעמת את האחים ואת האב עם האפשרות הממשית שיוסף אכן נועד לגדולה, ומפצל את תגובותיהם לשני קטבים: קנאה גלויה מול ציפייה נסתרת.
ביחס לאחים, הכתוב מציין וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו. הפרשנים עומדים על המעבר החד מהשנאה שהוזכרה בחלום הראשון, אל הקנאה המופיעה כאן. גישה מרכזית מסבירה כי החלום השני הסיר מלב האחים את הספק. הם הבינו שאין מדובר ביומרה או במחשבות שווא של יוסף להשתרר עליהם, אלא בהודעה נבואית מן השמים, ולכן נכנסה בלבם קנאה [אור החיים, העמק דבר]. יתרה מכך, בעוד שהחלום הראשון עסק באלומות תבואה המסמלות פרנסה ועושר חומרי – תחום שבו צדיקים אינם נוטים לקנא – החלום השני עירב גרמי שמים המעידים על עליונות רוחנית, ועל מעלה בעצם מהותו של האדם, דבר שהוא מטבעו ראוי לקנאה [בית הלוי].
מנגד, יש המפרשים את הקנאה כחשש אמיתי למעמדם. כאשר האחים ראו כי יעקב מתייחס לחלום ברצינות, הם הרגישו שעצמאותם וזכויותיהם מאוימות, וחששו מפני שלטון יחיד שיפגע בחירותם ובשוויון המשפחתי [רש"ר הירש, מלבי"ם]. זווית נוספת מציעה שהאחים הבינו מתוך החלום – שבו הם נמשלו לכוכבים המייצגים צדיקים – שיעקב אינו מאמין לדיבתו של יוסף עליהם. ההבנה שהם עדיין נחשבים כשרים בעיני אביהם ביטלה את השנאה כלפי יוסף, והמירה אותה בקנאה טהורה על אהבת האב כלפיו [אדרת אליהו], או אפילו ברצון חיובי להידמות ליוסף ולזכות באותה אהבה ללא כוונת זדון [ביאור יש"ר].
לעומת האחים, תגובת יעקב מתוארת במילים וְאָבִיו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה "שמר" בהקשר זה היא המתנה וציפייה בלב. יעקב זכר את החלום והמתין לראות מתי יתגשם [רש"י, אבן עזרא, שד"ל, רלב"ג], ויש אף המציינים שרשם במדויק את תאריך החלום ומקומו [מחוקקי יהודה].
אף על פי שיעקב גער ביוסף בפומבי, הרי שבלבו פנימה התייחס לחלום בכובד ראש והאמין באמיתותו [רד"ק, בכור שור, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסבירים שגערה זו נועדה כלפי חוץ בלבד, כדי לשכך את חמת האחים ולהוציא מלבם את הקנאה [מלבי"ם], או כדי להפיג את שמחתו של יוסף. על פי הכלל ש"חלום טוב שמחתו מספקת אותו" (כלומר, השמחה המוקדמת עלולה למנוע את התגשמות החלום בפועל), יעקב גער ביוסף בכוונה כדי לבטל את התלהבותו, ובכך להבטיח שהחלום הנבואי אכן יתקיים [פני דוד, אדרת אליהו]. יעקב עצמו לא קינא בבנו, שכן טבעו של אדם שהוא מתקנא בכולם חוץ מבנו ומתלמידו [ספורנו, העמק דבר]. הקנאה פוגעת הן במקנא והן במי שמקנאים בו, ולכן יעקב שמר את הדבר כדי להגן על התהליך [קונטרס חיבה יתירה].
לשמירת החלום בלבו של יעקב תהיה משמעות הרת גורל בעתיד. כאשר יתבשר יעקב שיוסף עודנו חי ויראה את העגלות המלכותיות ששלח מפרעה, הוא יאמין לבשורה המפתיעה דווקא בזכות אותם חלומות שמרמזים על שלטון וממשלה, אותם נצר בזיכרונו לאורך כל שנות האבל [רשב"ם].