החלטת האחים לחרוץ את דינו של יוסף אינה נובעת ממשטמה פשוטה, אלא מתפיסה עמוקה כי הוא מסכן את עתיד המשפחה. הם ראו בו אדם המבקש להשתרר עליהם, לעקור אותם מנחלת ה׳ ולהשתלט על הבכורה, ולכן דנו אותו למיתה כמי שרודף את הכלל [ברכת אשר]. עם זאת, העובדה שהם מתכננים את הפגיעה בו רק כעת, מלמדת על איפוק מסוים בהשוואה לעשו, שתכנן מראש להרוג את יעקב [קונטרס חיבה יתירה].
המילים וְעַתָּה לְכוּ מבטאות זירוז, הכנה והזמנה לפעולה [רשב"ם, רד"ק, ספורנו]. האחים מבקשים לפעול במהירות, עוד לפני שיוסף יספיק להגיע אליהם או לממש את שלטונו עליהם [אור החיים, מלבי"ם]. יש מי שמפרש שהקריאה נועדה להרחיק את שאר האחים מהמקום, כדי שלא יצפו במות אחיהם [פרדס יוסף]. אחרים דורשים כי המילה "ועתה" רומזת לאפשרות של עשיית תשובה [אור החיים].
השימוש בלשון רבים, וְנַהַרְגֵהוּ, מלמד על רצונם לבצע את המעשה יחד. בכך קיוו להיפטר מעונש בדיני אדם, שכן כאשר קבוצה הורגת אדם אחד יחד, קשה להאשית אדם בודד. מבחינת דיני שמיים, הם חשו פטורים משום שדנו אותו כעד זומם על הוצאת דיבתם [אור החיים], או כנביא שקר [צפנת פענח]. גישה אחרת מציעה שהאחים כלל לא התכוונו לשלוח בו יד ממש, אלא רק לגרום למותו בעקיפין. הם תכננו להשליך אותו למקום סכנה כדי לבחון האם חלומותיו הם נבואת אמת שה׳ יציל אותו בזכותה, או שמא חלומות שווא [הכתב והקבלה].
התכנית הייתה להעלים את הגופה, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, כדי שלא יחשדו בהם, שכן השנאה שלהם כלפי יוסף הייתה ידועה לכל [בכור שור]. השלכתו לבור נועדה גם לבטל את חלומותיו באופן סמלי: במקום קימה והשתחוויה, הוא יספוג השפלה ונפילה [שפתי כהן].
המילים וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ מתארות את תיאום הגרסאות ביניהם טרם המעשה, כדי שדבריהם לא יסתרו זה את זה ויעוררו חשד [בכור שור, ביאור יש"ר]. הם בחרו בתירוץ של חיה רעה משום שבמקומות שוממים ובבורות עצמם אכן מצויות חיות טורפות, וכך לא יוציאו שקר מוחלט מפיהם [אור החיים, ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, הצגת שקר מוחלט וברור עדיפה על פני תשובה מתחמקת, שכן היא תמנע מיעקב לצאת לחפש את בנו ותאפשר לו להתאבל ולהתנחם [קונטרס חיבה יתירה], וכן תמנע ממנו לקצוף ולקלל אותם [ספורנו].
סיומו של הפסוק, וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו, מעורר מחלוקת רעיונית עמוקה בין הפרשנים לגבי זהות הדובר.
הגישה הראשונה גורסת שאלו דברי האחים, שנאמרו בלעג ובהיתול: נראה אם נשתחווה לו לאחר מותו [רמב"ן, ספורנו, ביאור יש"ר]. לחלופין, זוהי אמירה של מבחן: אם ייהרג, תהיה זו הוכחה שחלומותיו היו שקריים [מלבי"ם, אור החיים]. יש המפרשים שהאחים התכוונו לומר שחלומותיו יהיו להבל ולריק [פני דוד, חומת אנך].
לעומת זאת, גישה שניה ומרכזית בקרב הפרשנים טוענת שלא ייתכן שהאחים יאמרו משפט כזה, שהרי ברגע שיהרגו אותו ברור שחלומותיו יתבטלו. לכן, משפט זה הוא למעשה קולה של רוח הקודש המהדהד בפסוק. האחים אומרים "נהרגהו", והתורה, דרך רוח הקודש, עונה להם: "נראה דבר מי יקום, התכנון שלכם או החלומות שלי" [רש"י, רמב"ן, נתינה לגר, צאינה וראינה, דברי דוד]. יש המשלבים בין הגישות ומסבירים שהאחים אכן הוציאו את המילים הללו מפיהם, אך רוח הקודש היא ששמה אותן בלשונם מבלי שהבינו את משמעותן הנבואית העמוקה, כדי ללמד שרצון ה׳ הוא שינצח לבסוף [העמק דבר, חומת אנך].