בראשית, פרק ל״ז, פסוק כ״א

כאשר וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן את החלטת האחים שאליה לא היה שותף מתחילה, הוא פעל מיד מתוך אחריות של בכור ורצון לתקן חטא קודם. במעשהו וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם הוא מנע את הריגתו המיידית של יוסף, מתוך תפיסה שעדיף להפקידו בידי הטבע מאשר בידי בני אדם בעלי בחירה חופשית. בקריאתו הנחרצת וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ, שמשמעותה עצירה של מכת המוות, נקט ראובן בערמה פסיכולוגית מול אחיו הזועמים. הוא השתמש בלשון רבים כדי להעמיד פנים שגם הוא חפץ ברעתו של יוסף, והבהיר שדאגתו היא רק למנוע מהם להכתים את ידיהם בשפיכות דמים. פסיקה מוחלטת זו נגד רצח ישיר סללה את הדרך להצעת הפשרה המרוככת שיציע להם מיד לאחר מכן.