יצא לכם פעם לדמיין אדם שהוא כל כך קדוש וקרוב לה', עד שהוא כמעט כמו מלאך? אולי תחשבו שאדם כזה ודאי יושב כל היום לבד ולא עושה שום דבר רגיל. אבל התורה מספרת לנו על חנוך, שהיה בדיוק ההפך. במקום לכתוב שחנוך פשוט "חי", התורה משתמשת במילה וַיִּתְהַלֵּךְ. זו לא הליכה רגילה עם הרגליים כדי להגיע ממקום למקום, אלא הליכה של הלב והמחשבה. חנוך תמיד חשב על ה', אהב אותו, עשה חסדים ונתן צדקה. בגלל שהוא היה כל כך קשור לה' והתנהג בצורה כל כך טובה ומוסרית, נאמר עליו שהוא התהלך אֶת הָאֱלֹהִים.
אפילו שהוא היה ברמה רוחנית כל כך גבוהה, חנוך לא עזב את החיים הרגילים. התורה מספרת לנו וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת כדי ללמד אותנו שהוא הקים משפחה ועבד בעבודות רגילות לגמרי, כמו למשל תפירת נעליים. הגדולה שלו הייתה שגם בזמן שעבד עבודה פשוטה, הוא זכר את ה' והצליח להכניס קדושה לכל דבר שעשה.
חנוך התחיל את הדרך המיוחדת הזו אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מְתוּשֶׁלַח. מאותו רגע שבו נולד בנו, ובמשך שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, הוא המשיך להתקרב לה' יותר ויותר, עד שבסוף ימיו הוא פרש לגמרי מהעולם שלנו ונלקח למרום.