בראשית, פרק ט׳, פסוק י״ג

ה' הופך את כלי הנשק המשחית לסמל של שלום ורחמים, כאשר אֶת־קַשְׁתִּ֕י מתגלה בשמיים כשקצותיה מופנים כלפי מטה ללא מיתר מתוח, להמחיש שאינו מכוון עוד את חציו להשמיד את האנושות. הופעת הקשת, אותה נָתַ֖תִּי כהבטחה מוחלטת, מהווה הענקת משמעות חדשה לתופעת טבע קיימת, או לחלופין התגלות חדשה שהתאפשרה לאחר המבול כשהאוויר והעננים הזדככו. התגלות האות דווקא בֶּֽעָנָ֑ן נוצרת מחיבור שליו בין אש השמש למי הגשם, עדות לכך שהמים לא ישחיתו עוד את העולם ושאורו של ה' מאיר גם מבעד להסתרה. מראה זה נקבע וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ כסמל מוחשי, המופיע בזמנים שבהם הדור חוטא כדי לעורר לתשובה ולהזכיר שרק בזכות הסכם זה ה' בולם את מידת הדין.