בראשית, פרק ט׳, פסוק ה׳

לאחר שהותרה הריגת בעלי חיים למאכל, קובע ה' גבול ברור ומדגיש כי חיי האדם קדושים ושייכים לבורא. ההכרזה וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ אוסרת על האדם לחבול בעצמו או לשים קץ לחייו בכל דרך שהיא, למעט במקרי קיצון של מסירות נפש. בנוסף, מזהיר ה' כי מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ, כלומר חיה שתהרוג אדם תומת כדי לשמור על מעמדו בעולם, ויש המפרשים זאת כאזהרה למי שמוסר את חברו לטרף. לבסוף קובע הכתוב כי וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם, כדי לעורר את המצפון לכך שכל בני האדם הם אחים. ה' יבוא חשבון עם כל פוגע, גם אם המית את חברו מתוך רחמים, שכר רוצח או פעל בסתר הרחק מעיני בית הדין.