בראשית, פרק ט׳, פסוק י״א

ה' מעניק לאנושות ערובה להמשך קיום העולם, וההכרזה וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי מציינת את חיזוק ההבטחה הקיימת באות מוחשי, או את התמדתה לעד. הפניה ברבים אִתְּכֶם מראה שמשפחת נח נכנסת כעת לברית בזכות עצמה, ויחד עמה נכללים כלל בעלי החיים התלויים באדם. הפסוק מציג שבועה כפולה השוללת את שתי התוצאות ההרסניות של המבול: תחילה מובטח שוְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר על ידי מִמֵּי הַמַּבּוּל, כלומר שלא תהיה שוב השמדה עולמית של הגוף הפיזי ובעל התחושה גם אם בני האדם יחטאו, אם כי עדיין ייתכנו עונשים מקומיים. בנוסף מובטח שוְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ, כדי להבטיח שצורתה החומרית של האדמה לא תיהרס שוב, ולשלול לחלוטין הופעת מבול עתידי שממנו יחשבו שניצלו בדרך נס.