בראשית, פרק ט׳, פסוק י״ב

לאחר חורבן המבול, ה' מבסס הבטחה נצחית לקיום העולם ומציב עדות מוחשית שתזכיר את ההסכם שנקבע בינו לבין ברואיו. המילה זֹאת מצביעה על הקשת שהופיעה מול עיניו של נח, והיא משמשת אוֹת ומצבה פיזית המעידה על הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן, כלומר על כינון ההסכם ההדדי בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כׇּל־נֶפֶשׁ חַיָּה. תופעה זו, שהייתה קיימת מבריאת העולם או שנוצרה כעת עם התייצבות הטבע, נבחרה לסמל רחמים משום שצורתה ההפוכה מזכירה לוחם ההופך את קשתו לאות שלום ומוכיחה שה' לא יירה עוד חיצי זעם. הבטחה כללית זו מקיפה את כלל הבריאה אֲשֶׁר אִתְּכֶם וניתנת לְדֹרֹת עוֹלָם, באופן רציף ונצחי. כתיבת המילה לְדֹרֹת חסרה באותיות ו' כדי לרמז שהאות אינו נצרך בדורות של צדיקים המוגנים בזכות עצמם, או לחלופין, שהוא מופיע דווקא בדורות פגומים כדי להזכיר שהברית שרירה למרות חסרונותיהם.