בראשית, פרק ט׳, פסוק א׳

לאחר שהעולם נחרב במבול, יציאת נח מן התיבה נחשבת לבריאה חדשה המצריכה את חידוש ברכת החיים שניתנה לאדם הראשון. משום כך ה' מחדש את הברית, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־נֹחַ וְאֶת־בָּנָיו שיהיו לאבות האנושות כולה, וַיֹּאמֶר לָהֶם כמענה לחרדתו של נח מהעולם השמם פְּרוּ וּרְבוּ, כברכה להקמתה מחדש של החברה. בניגוד לברכה המקורית, כאן הושמט הציווי לכבוש את הארץ ולרדות בבעלי החיים, בין משום שמעלתו הרוחנית של נח גורמת לחיות להיכנע מעצמן, ובין משום שהקשר ההדוק עם הטבע ניתק ועל האדם להתמקד כעת בהישרדות ובעבודה פנימית. לבסוף, ההוראה וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ אינה מכוונת רק לריבוי דמוגרפי פיזי, אלא גם לתפקידם של בני האדם לתקן את מעשיהם, להשרות את השכינה בעולם ולשחזר את צלם האלוהים.