בראשית, פרק ט׳, פסוק י״ח

מתוך עולם שומם פוסעים בְנֵי־נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן־הַתֵּבָה, שלושה ניצולים שעל כתפיהם מונח עתיד האנושות כולה. הכתוב מונה את שֵׁם וְחָם וָיָפֶת, שייצגו סוגים שונים של אופי אנושי, והמילה וַיִּהְיוּ מלמדת שברגע יציאתם טרם נולדו להם ילדים, אף שיש הסבורים כי חם הפך לאב כבר בתוך התיבה. התוספת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן נועדה להכין את הרקע לסיפור שכרותו של נח וקללת כנען שיופיע בהמשך. ציון עובדה זו אינו מעיד רק על קשר ביולוגי, אלא מצביע על דמיון רוחני ועל שותפות של האב והבן באותו אופי מוסרי מושחת.