הושע, פרק ז׳, פסוק י״א

יצא לכם פעם לראות ציפור שרואה פירור לחם על הרצפה, ממהרת לאכול אותו ולא שמה לב לסכנה שמתקרבת אליה? הנביא משווה את עם ישראל לציפור כזו, וקורא להם יוֹנָה פוֹתָה. המילה פוֹתָה מתארת מישהו שקל מאוד לפתות ולבלבל אותו. ממש כמו יונה שממהרת לרדת לקרקע כדי לאכול זרעים טעימים, אבל מרוב תמימות היא בכלל לא שמה לב שפרשו שם רשת כדי ללכוד אותה. הנביא מוסיף ואומר על העם שיש להם מצב של אֵין לֵב. הכוונה היא לא שאין להם לב בגוף, אלא שחסרה להם הבנה. הם פשוט לא מצליחים להבחין בין מה שטוב להם לבין מה שרע ומסוכן להם. במקום לסמוך על ה' שישמור עליהם, הם מחפשים עזרה במקומות הלא נכונים ומתרוצצים ממקום למקום בלי שום כיוון. מצד אחד, מִצְרַיִם קָרָאוּ, הם מבקשים עזרה ממצרים, למרות שזו אותה אומה שעשתה להם רע בעבר. מצד שני, אַשּׁוּר הָלָכוּ, הם הולכים לבקש עזרה גם מהממלכה החזקה של אשור. מלך ישראל באותה תקופה ניסה להתחכם מול שתי הממלכות הגדולות האלה. הוא קרא למצרים לעזור לו למרוד באשור, ואז עשה טעות גדולה והלך בעצמו להיכנע למלך אשור. הצעד חסר ההיגיון הזה גרם לכך שהוא נתפס. בסופו של דבר, הניסיון של העם למצוא עזרה אצל עמים זרים במקום לבטוח בה' הוא בדיוק מה שיפיל אותם אל תוך הרשת.