הושע, פרק ז׳, פסוק ז׳

יצא לכם פעם לראות סיר מים על הכיריים שגולש החוצה בגלל שהאש תחתיו חזקה מדי? לפעמים, גם רצונות של אנשים יכולים לצאת משליטה ממש כמו המים הרותחים. באותו זמן בממלכת ישראל היה בלאגן גדול. אנשים רצו מאוד לעשות דברים רעים, והיצר הרע שלהם בער בתוכם. לכן נאמר כֻּלָּם יֵחַמּוּ כַּתַּנּוּר, כי הם היו מלאים בלהט לעשות רע, ממש כמו תנור חם שבוער באש. בגלל הרצון החזק הזה, הם לא אהבו שמעירים להם. כשהשופטים החכמים ניסו לעצור אותם ולהסביר להם שהם מתנהגים בצורה לא נכונה, העם כעס מאוד. במקום להקשיב, הם וְאָכְלוּ אֶת־שֹׁפְטֵיהֶם. המילה הזו לא אומרת שהם באמת אכלו מישהו, אלא שהם פגעו בשופטים וסילקו אותם בכוח, רק כדי שלא יפריעו להם להמשיך בדרכם. כשאין שופטים ואין מי שישמור על הצדק והסדר, הכל מתפרק. בגלל המצב הזה כׇּל־מַלְכֵיהֶם נָפָלוּ. המלכים של ישראל לא הצליחו להישאר בתפקיד שלהם הרבה זמן. כל פעם קבוצה אחרת מרדה, והמלכים נפלו והתחלפו בזה אחר זה. הדבר הכי עצוב בכל הסיפור הזה הוא שלמרות כל הצרות ונפילת המלכים, אֵין־קֹרֵא בָהֶם אֵלָי. אף אחד מהם לא עצר לרגע כדי לחשוב על המעשים שלו, לא ביקש סליחה ולא פנה אל ה' כדי לבקש עזרה או לחזור בתשובה.